ת"ק 8520-04-17 ניסנוב נ' סלקום ישראל בע"מ

בפני תביעה על סך 13,780 ₪ שהוגשה כנגד חברת סלקום ישראל בע"מ בגין ביטול עיסקה ופיצוי ללא הוכחת נזק ועוגמת נפש שנגרמה לתובע עקב התקשרות עם הנתבעת.

לטענת התובע, ביום 13.4.16 הגיע לנקודת שירות של הנתבעת ע"מ לתקן את מכשירו שנרכש ממנה בעבר וזאת בשל בעיות קליטה. עם הגיעו, אמר לו נציג הנתבעת במקום כי לא ניתן לתקן את המכשיר והציע לו לרכוש מכשיר חדש המותאם לצרכיו. בשל גילו של התובע וחוסר רצונו במכשירים מתוחכמים כדבריו, הסכים להצעה. התובע רכש מכשיר מדגם ALCATEL כאשר לדבריו נמסר לו מנציג הנתבעת מחיר המכשיר עמד על 560 ₪. כמו כן, באותו מעמד, קיבל התובע מנציג הנתבעת מכשיר טאבלט אשר לדבריו נמסר לו במתנה. התובע מציין כי לא קיבל לידיו כל מסמך בעמדת השירות, לא חתם על כל מסמך וכי הנציג מסר לו כי מסמכים אלה והחשבונית יגיעו אליו בדואר.

בסמוך לאחר הרכישה, החל התובע להשתמש במכשיר הנייד שרכש וגילה כי כלל אינו מתאים לצרכיו. בעדותו הבהיר כי הפונקציה התפעולית החשובה לו ביותר היתה אפשרות חיוג מהיר, וזו כלל לא היתה קיימת במכשיר שנמכר לו. הדבר התברר לאחר שהגיע לחנות הנתבעת למחרת הרכישה , שם לאחר שעתיים של בדיקות נמסר לו כי בטלפון מהסוג שרכש כלל אין אפשרות לתכנות חיוג מהיר.

משכך פנה התובע בכתב לנתבעת ביום 19.4.16 וביקש לבטל את העיסקה ולקבל החזר בגין 560 ₪ ששולמו על ידו. בקשתו זו סורבה ע"י הנתבעת שכן בטלפון נשוא הפניה נעשה שימוש. התובע בחר לאור האמור לעזוב את חברת סלקום וביום 20.4.16 נייד את קו הטלפון הנייד.

רק בחודש פברואר שנה זו הבחין התובע כי החיובים שהוא ממשיך לשלם לרשת סלקום עולים על הסך אותו התחייב לשלם לחברה לטענתו עבור המכשיר. או אז התברר כי הסכום בו חויב התובע בגין רכישת מכשיר הטלפון עומדת על סך של 2,400 ₪ לפני מע"מ. בנסיבות אלה הגיש התובע את התביעה בה הוא עותר לביטול עסקת רכישת המכשיר, לפיצויים ללא הוכחת נזק לפי חוק הגנת הצרכן וכן לפסיקת פיצויים בגין עגמת נפש.

הנתבעת מצידה טוענת כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה. לדבריה התובע בחר להתקשר בעיסקה תוך מודעות מלאה לעלויותיה וזאת בהתבסס על חוזה ההתקשרות עליו חתם. כל סיכום או הבטחה בע"פ הינה לפיכך חסרת תוקף ונטולת ערך ממשי. הנתבעת הוסיפה והטעימה כי לאור הוראות תקנות הגנת הצרכן (ביטול עיסקה) התשע"א-2010 לא ניתן לבטל עיסקה לאחר שנעשה שימוש בציוד הנרכש; הנתבעת הגישה לביהמ"ש תדפיס דוח שימוש המצביע על כך שבמכשיר נשוא התביעה נערכו שיחות בין התאריכים 13-15.4.16(נ/1) . בנוסף טוענת הנתבעת כי במשך 10 חודשים לא שב ופנה התובע בבקשה לבטל את העיסקה, והדבר אומר דרשני. לדבריה התובע מחויב מאז עסקת המכר בתשלום בסך 78 ₪ *36 חודשים וכן 7 ₪ בגין נרתיק – הסכומים הנקובים לפני מע"מ. בנוסף טענה נציגת הנתבעת כי לתובע חוב בגין שימוש שבוצע בקו הטלפון שסופק לו ע"י הנתבעת עד ליום 20.4.16, עת בחר לנייד את הקו מהנתבעת לספק אחר.

במהלך הדיון שב התובע והעיד כי הוא לא נתבקש לחתום על כל מסמך ולא קיבל לידיו חשבונית. לאחר דין ודברים הסכימה נציגת הנתבעת כי הטאבלט יושב והתשלומים ששילם יקוזזו מהחוב אותו הוא חב לנתבעת וכי יבוטלו התשלומים בגין הטאבלט והתובע ידרש לשלם בגין המכשיר אותו רכש ביום 13.4.16 (כך ע"פ ניסוח נציגת הנתבעת עמ' 2 באמצע העמוד ).

רק לאחר העמקה ובירור, הסתבר כי הסכום בו חוייב התובע בגין הטאבלט עומד לפי חשבונית העסקה של הנתבעת ע"ס 0(!!!) ₪ , כך שהצעת הנתבעת לביטול ולקיזוז היו מוטעים במקרה הטוב, וניסיון לזריית חול בעיני התובע במקרה הרע.

משכך, נדרש ביהמ"ש ליתן פסק דין בתביעה שלפניו.

דיון ומסקנות-

עדותו של התובע עשתה עלי רושם אמין. בהתחשב בגילו המתקדם, שליטתו בשפה העברית והצהרתו המפורשת כי הוא מעדיף להשתמש במכשירים פשוטים, כל אלה תאמו את סוג המכשיר אותו רכש. בנוסף, הטאבלט שהציג בביהמ"ש נותר בקופסתו המקורית שלמראית עין לא נראתה משומשת. משכך, עדותו לפיה לא קיבל מנציג הנתבעת את נוסח החוזה עליו חתם או את החשבונית נשוא העיסקה נראות לי כאמינות.