ת"ק 8448-02-15

ענין לתביעה בתאונת-פח, שבה היו מעורבים ביום 13.5.2014 כלי-רכבם של הצדדים. תובעת 1, שנהגה במכונית הרשומה על-שמה של תובעת 2, טוענת כי במהלך נסיעתה בכביש הגיח הנתבע במכוניתו מן הצד, בנסיעה לאחור מחניה, ופגע בקדמתו של הצד הימני במכוניתה. הנתבע, מצדו, טוען כי הייתה זו דווקא התובעת שפגעה בו, כשלא שמה לב כי הוא בולט מעט במכוניתו אל הכביש וממתין לפתיחתו של שער-כניסה לחניה.

בין הגרסאות אני מעדיף את גרסתה של התובעת. לכך טעמים מספר. התובעת הציגה תמונות של הנזק שנגרם למכוניתה (נספח לכתב-התביעה). הנזק הוא בחלקו הימני של הפגוש הקדמי. הנזק הוא בשני מוקדים וכולל שני סוגים של פגיעוֹת. בצדה הימני של המכונית נמעך הפגוש ונקרע. בחזיתו של כלי-הרכב, מצד ימין, פגיעה של שריטה ולא פגיעת-מעיכה. מכלול הנזק מתיישב עם מצב, שבו שתי המכוניות היו בנסיעה בעת הפגיעה. התובע, מצדו, לא הציג תמונות של מכוניתו לאחר הפגיעה. הסיבה לכך איננה חשובה. עיקר הוא בזאת שלא הוצגו ראיות חזותיות רלוונטיות לסתור.

שנית, דברי התובעת בבית-המשפט הותירו בי רושם של עדות מהימנה. כך היא סיפרה:

"יצאתי מהחניה של הבניין ונסעתי ישר בנתיב חד סטרי, לפתע פתאום ליד בניין מספר 13 ראיתי רכב יוצא ברוורס בנסיעה לאחור מחניה ונכנס לנתיב הנסיעה שלי, אז עצרתי, לחצתי על הברקס. לא היה שום רכב לפנַי[,] הכביש היה פנוי ולכן לא יכולתי שלא להבחין ברכב הנתבע. הרכב שלו לא עמד. הוא נסע לאחור. יצא בנסיעה אחורה ואז פתאום נכנס לנתיב הנסיעה, עצרתי, היה לי זמן לעצור, נסעתי ב-25 קמ'ש, רק יצאתי מהבניין" (פרוטוקול, בעמ' 1, ש' 20-14).

עדות זו הייתה מפורטת וכנה. התובע, מצדו, לא ידע לתאר בבית-המשפט את נסיבותיה של פגיעתה הנטענת של התובעת במכוניתו. בלשונו: "אני לא בדיוק ראיתי מה התובעת ביצעה כשהיא פגעה ברגע האחרון, היא נסעה ונכנסה בי איכשהו... לא יודע איך היא בלמה, איך היא עצרה, אין לי מושג" (עמ' 2, בש' 13-12 ובש' 24). את גרסתו כי עמד ולא נסע לא ראיתי, כאמור, מקום לאמץ.

אני מקבל את התביעה. אולם, ברי כי כתב-התביעה לא נכתב בידי תובעת 1 כי אם בידי חברת-הביטוח שלה. יעידו על כך הלשון, הטיעונים המשפטיים לגופם והעובדה כי בתחתית נרשם "מספרנו...". ענין זה לא אוכל לקבל, שכן הוא מפר באורח ברור את הרציונאל להתדיינות בבית-המשפט לתביעות קטנות, ובאופן פרטני את הוראתו של סעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. הדבר מצדיק, להשקפתי, את חיובן של התובעות בהוצאות אשר במקרה דנן תועמדנה על סך של 500 ש"ח ותקוזזנה מסכום התביעה.

על הנתבע לשלם לתובעות, יחד ולחוד, את הנזק הישיר – נזקי הפגיעה במכונית ושכר-טרחתו של שמאי – בסך של 6,710 ש"ח; ועוד את אגרת ההליך בסך של 72 ש"ח. בסך הכול ישלם הנתבע, בתוך 30 ימים מיום המצאתו של פסק-הדין לידיו (פגרת בתי-המשפט באה במנין), את הסכום 6,782 ש"ח. איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית מיום החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

בתוך 15 ימים מיום ההמצאה (ימי הפגרה אינם באים במנין) רשאי כל צד לפנות לבית-המשפט המחוזי בבקשה להרשות ערעור על פסק-הדין.

ניתן היום, ג' אלול תשע"ה, 18 אוגוסט 2015, שלא במעמד הצדדים.