ת"ק 8424-06-14 בבאיאן נ' לוי ואח'

1) התביעה היא לחיוב הנתבעים, שכניו של התובע, בסך של 2,900 ₪ בגין נזקים שגרמו לטענתו, לחצר ביתו.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

3) התובע טוען בכתב תביעה קצר, כי הנתבעים "עקרו" גלאי נפח, עקרו עץ נוי, שברו אדנית ו-"עקרו" עמוד, הכל מחצר ביתו. התובע טוען כי עלות הנזק שנגרם היא 2,900 ₪. לטענתו, הגיש תלונה במשטרה נגד הנתבעים בגין האמור.

4) הנתבעים מכחישים את הנטען מפי התובע וטוענים כי מעולם לא גרמו נזקים בחצר ביתו של התובע. הנתבעים מאשרים כי הוגשה תלונה נגדם וכי ניתן בין השאר נגד הנתבע 2 צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת שאוסר עליו לאיים או ליצור קשר כלשהו עם התובע, אולם התלונה והצו האמורים אינם רלבנטיים לתביעה דנן.

דיון והכרעה

5) לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי בי-דין מטעמם וממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בשני הדיונים לפניי והתרשמתי מדבריהם, נחה דעתי, כי בדין לדחות את התביעה, כפי שיוטעם להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

6)התובע לא הניח לפני בית המשפט תשתית עובדתית ברורה ומשכנעת שיש בה להוכיח את טיעוניו. בידוע, המוציא מחברו - עליו הראיה; מלבד זאת שהעלה את טענותיו באופן כללי, התובע לא הניח לפני בית המשפט ראיות כלשהן שיש בהן לשכנע את בית המשפט כי נגרם נזק בחצר ביתו, מהו גובהו של הנזק, ולא פחות חשוב מכל אלה, לא הוכיח כי נזק זה נגרם בשל מעשי הנתבעים או מי מטעמם. לתובענה לא צורפו תמונות, לא צורפו ראיות שיש בהן להוכיח גובה הנזק, ובעיקר, לא צורפו ראיות ולא נשמעו עדויות שיש בהן לשכנע את בית המשפט כי הנתבעים הם גורמי הנזק.

7) מטעם התובע העיד גם אחיו. ברם, גם אם נניח כי אירע נזק בחצר ביתו של התובע, מעדות האח אין כל אינדיקציה שיש בה לקשור את הנתבעים לאירוע הנזק הנטען, זאת מלבד העובדה כי שמע שיחת טלפון שהתנהלה בין אשת התובע לבין הנתבעת 1. אשת התובע לא העידה בדיון, ולעניין השיחה המוזכרת, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לתוכנה. לא הונחו לפני בית המשפט ראיות, לא כל שכן ראיות מספיקות, בכדי שיתאפשר לו להעדיף גרסה על פני אחרת; אי-לכך, בנסיבות אלו ובהעדר הוכחה, אין בידי לקבל את גרסת התובע.

8)אמנם לא ניתן להתעלם מיחסי השכנות הרעועים שקיימים בין הצדדים, כפי שהדבר עולה מחדות הפלוגתא ביניהם, אולם אין בכך כדי להוות בסיס לחיוב הנתבעים בעוולה כלשהי מכוח הדין. כל מקרה ייבחן לגופו, והטוען נגד חברו - עליו הראיה להוכיח את טענותיו העובדתיות, להוכיח קיומה של עילת תביעה נגד הנתבע וכן להוכיח את נזקו.