ת"ק 8415-09-17 גת נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

לפני תביעה על סך כ-5,500 ₪.

התובע טוען כי על הנתבעת לשאת בנזקים שנגרמו לרכושו, בהתאם לחוזה הביטוח ביניהם. הנתבעת טוענת כי הנזקים שנתבעו נופלים בגדר חריג להסכם ועל כן – אין התובע זכאי לתשלום דמי ביטוח לגביהם.

נסיבות המקרה, רובן ככולן, לא שנויות במחלוקת.

ביום 25.10.15 קרס עץ על מחסן הצמוד לבית התובע וגרם לנזקים למחסן עצמו ולתכולתו (שניזוקה גם ממי גשם שנכנסו למחסן).

הנתבעת, מבטחת התובע, שילמה את נזקי תכולת המחסן אך דחתה את התביעה ביחס לנזקי המחסן עצמו – בטענה כי הכיסוי לנזק למחסן "מוגבל לאבדן או נזק שנגרמו כתוצאה מסיכוני אש, ברק והתפוצצות בלבד" (בעוד שהנזק לתכולה מכוסה במסגרת נזקי סופה).

הן ממסמכי כתב התביעה עולה והן בדיון עצמו אישר התובע כי אינו יודע אם העץ נפגע מברק, אף שצוין כי פקדה את המקום סופת ברקים ורעמים עזה. יובהר, לפיכך, שאף שלא ניתן לשלול פגיעת ברק כסיבה לקריסת העץ הרי שגם לא ניתן לקבוע כי זו אכן הסיבה. יוזכר כי באירועי מזג האויר של יום ה-25.10.15 נגרמו נזקים רבים במקומות שונים בארץ, כולל, למשל, נפילת מנופים (מספר התביעות שהוגשו בגין אירועי יום זה ואשר נדונו בבית המשפט מעלות את נסיבותיו של יום זה כמעט לכדי ידיעה שיפוטית, במובנה הראייתי של אמירה זו).

עיון בס' 6.2 לפוליסת הביטוח שרכש התובע (שצורפה כנספח לכתב ההגנה) מלמד כי, אכן, הרחבת הכיסוי הביטוחי למחסן מוגבלת למקרי ביטוח שמקור הנזק שנגרם הוא כתוצאה מסיכוני אש, ברק והתפוצצות. בכך, שונה ס' 6.2 מהוראות ס' 15 לפוליסה – מכוחו מבוטחת תכולת הנכס גם בגין נזקים שנגרמו בשל רוח עזה, גשם, שלג או ברד (ס' 15.3). עסקינן, לפיכך, בהוראה ספציפית הנוגעת לנזקים למחסן ולחלקים אחרים שאינם קבועים.

התובע טען כי נאלץ להמתין לשמאי מטעם הנתבעת במשך שבועות ארוכים עד שנאלץ לפנות את העץ שנפל. נובעת מכך טענה שהשיהוי וההתמהמהות מצד הנתבעת גרמה לנזק ראייתי לתובע, שכן בהעדר אמירה בחוות דעת השמאי לנסיבות נפילת העץ (בהנחה כי השמאי יכול היה בכלל לחוות דעה בשאלה זו) אין בידי התובע להוכיח את הסיבה לנפילת העץ.

לא מצאתי שיש באמור די על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות והטיית מאזן ההסתברויות מכתפי התובע לכתפי הנתבעת. התובע יכול היה להמציא ראיות אחרות (כגון תמונות רלבנטיות או חוות דעת מקצועית מתאימה) באשר לנסיבות קריסת העץ. משלא עשה כן, נותרת בעינה המסקנה כי לא ניתן לקבוע את הסיבה לקריסת העץ – ומשכך, לא עלה בידי התובע להראות כי החריג לפוליסה לא מתקיים. לפיכך, דין התביעה להדחות.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.