סיבוני נ' פלאפון תקשורת בע"מ

לפני תביעה כספית על סך של 5,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

על פי כתב התביעה טוען התובע כי הגיע לדוכן של הנתבעת במתחם חוצות המפרץ עם הטלפון הנייד שלו. בחודש אוקטובר 2017 קיבל מאת הנתבעת מכתב ובו דרישת תשלום עבור ביטוח הטלפון הנייד וזאת על סך של 23.67 ₪. לטענת התובע בעסקה המקורית לא ביקש לערוך ביטוח למכשיר הנייד וכאשר פנה לנציג השירות מטעם הנתבעת נמסר לו כי עליו להגיע למשרדי הנתבעת עם כרטיס אשראי על שם אשתו שבו עשה שימוש בעת רכישת הטלפון הנייד. לטענת התובע, ביקש לבטל את העסקה ואכן נאמר לו שהעסקה בוטלה ללא שקיבל אסמכתא כלשהי על כך. התובע טוען כי כאשר קיבל תדפיס של חברת האשראי התברר לו כי העסקה לא בוטלה וכי הוא חויב במלוא העסקה. לפיכך, ביקש התובע את השבת סכום הכסף ששילם שלא כדין. בנוסף, טען התובע כי כאשר פנה לנציגת שירות התגלתה מחלוקת כאשר עמד על דרישתו להשבת סכום הכסף וכי נציגת השירות הורתה לו לעזוב את המקום שאם לא כן, תזמין משטרה.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי התשלום בגין שירות התיקונים שהתובע חויב בגינו הוחזר לו והוא זוכה במלוא הסכום בו חויב, כולל הצמדה וריבית כחוק ואף החזר הוצאות וזאת ביום 8.3.18.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי מדובר ב- 50 ₪ בגין שירות התיקונים וכי הסכום הנתבע אינו מידתי ביחס לסכום שטען התובע שנגבה שלא כדין. הנתבעת טענה כי התובע לא הוכיח כי נגרם לו נזק ולפיכך, בהיעדר נזק ומאחר והנתבעת כבר זיכתה את התובע, אין התובע זכאי לכל סעד. הנתבעת טוענת כי טיפלה בתובע באדיבות ויעילות וכי ביום 29.6.17 הגיע התובע לנקודת השירות לצורך טיפול בתקלה כללית ובאותו מועד צורף לשירות תיקונים אצל הנתבעת. הנתבעת הוסיפה וטענה כי בחיפוש במערכת ממוחשבת נמצא תיעוד של נציג בנקודת השירות, בגין הצטרפות התובע באותו המועד לשירות התיקונים אצל הנתבעת (נספח ב' לכתב התביעה). הנתבעת מציינת עוד כי במשך 3 חודשים קיבל התובע את שירות התיקונים בחינם ואילו לאחר מכן חויב בסכום של כ – 50 ₪ בעבור חודשיים. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי ביום בו פנה התובע אל נקודת השירות בתלונה לעניין שירות התיקונים מיד בוטל השירות והתובע כבר זוכה בגינו. זאת ועוד, טוענת הנתבעת כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב וזאת שעה שתבע סכום כסף בעוד שבפועל שילם סך של 50 ₪ שכבר זוכה בסכום זה כולל ריבית והצמדה כחוק.

בדיון שהתקיים בפני ביום 2.7.18 חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע הסביר כי הסכום הנתבע הוא בגין לשון הרע שהוציאה נציגת השירות שאמרה שהתפרע. זאת ועוד, התובע אישר כי קיבל זיכוי בגין הסכום שלטענתו חויב שלא כדין ואולם טען כי ההחזר הכספי היה רק לאחר שהגיש את התביעה. לטענתו במועד בו פנה לנציגת השירות לא הרים את קולו. התובע טען עוד כי הוא תובע בגין כך שנפגע מנציגי הנתבעת וכי ככל שלא היה עוזב את המקום סביר להניח כי היו עוצרים אותו. לפיכך, טען התובע הסכום הנתבע הינו בגין עוגמת נפש.

מטעם הנתבעת העיד מר שי אליאסיאן. העד סיפר כי אין מחלוקת שהתובע פנה ביום 18.10.17 לסניף הנתבעת על מנת להסיר את השירות ואולם לא ידע להסביר מדוע אם כך התובע לא זוכה באופן מיידי. לטענת מר אליאסיאן עם קבלת התביעה התקשרו אל התובע והסבירו לו את הדברים והתנצלו בפניו וטענו כי מדובר בטעות ואולם התובע ביקש להגיע לבית המשפט. לגבי האירוע מול נציגת השירות, טען מר אליאסיאן כי התובע צעק ועל כן סולק מהמקום.

אציין, כי בניסיון לגשר בין עמדות הצדדים נערכה הפסקה על מנת שהצדדים ישוחחו ביניהם ואולם התובע סירב.

לאחר ששמעתי טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. ראשית אציין, כי נוכח העובדה שהתובע זוכה בסכום הכסף שנטען על ידו שנגבה שלא כדין וזאת בתוספת ריבית והצמדה הרי שאינו זכאי להשבת הסכום שנגבה ממנו לטענתו שלא כדין. עוד יצוין, כי התובע לא ציין בכתב התביעה כי כבר פוצה בגין הסכום שנגבה ממנו ובחר להתמקד בדיון להתנהלותה של נציגת השירות והנזק שיכול היה להיגרם לו לא עזב את המקום. אינני סבורה שהתובע הוכיח כי התבקש לעזוב את המקום וכי בשל כך נגרמה לו עוגמת נפש. התובע ציין כי לו לא היה עוזב את המקום סביר להניח שהיה נעצר על ידי משטרת ישראל. אינני סבורה כי התובע הוכיח את העובדות הנ"ל ומכל מקום לא הוכיח כי נציגת השירות פגעה בו עד כדי הוצאת דיבתו. לא הובאה בפני כל ראיה או עדות שיש בה כדי להוכיח טענותיו של התובע.

יחד עם זאת, לא שמעתי כל הסבר מניח את הדעת מצד הנתבעת באשר לסיבה שהעסקה לא בוטלה כבר עם פנייתו לנציג השירות ולכך שהתובע לא זוכה בסכום הכסף שנגבה ממנו עם פנייתו אלא רק לאחר שהגיש תביעה. לאור האמור אני סבורה כי יש לפצות את התובע בגין בזבוז הזמן וההוצאות שנגרמו לו בשל הגשת התביעה.