פרץ נ' זיתון שלוש

לפניי תביעה כספית שהגיש התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו, מונית, בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.5.17.

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב הנתבעת נסע לאחור לצורך כניסה לחניה ופגע ברכבו.

מנגד, טענה הנתבעת כי נסעה בכביש חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחר, לאחר שווידאה כי הדרך פנויה החלה בכניסה לחניה בנסיעה לאחור. התובע, עקף את רכב הנתבעת משמאל ופגע ברכבה.

בדיון בפני העידו שני הנהגים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובתמונות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני, החלטתי לדחות את התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה אירעה בכביש חד סטרי בעל נתיב נסיעה אחד בלבד.

התובע אישר בעדותו כי רכב הנתבעת עמד בתוך נתיב הנסיעה, גם אם לא במרכזו, וכי הוא ניסה לעבור עם רכבו במרווח שנוצר.

טענת התובע לפיה רכב הנתבעת עמד בעצירה מוחלטת לצד הכביש והתחיל בנסיעה לאחור רק כאשר הוא עבר עם רכבו, לא נתמכה בראיה כלשהי. עדות זו עומדת מול עדותה של הנתבעת כי החלה בכניסה לחניה וכי התובע, אשר אצה לו הדרך, ניסה לעקוף את רכבה משמאל מבלי להמתין.

בנקודה זו מדובר בגרסה מול גרסה כאשר הנטל להוכחת התביעה מוטל על כתפי התובע.

זאת ועוד, הנתבעת העידה כי טרם החלה בנסיעה לאחור ווידאה כי הדרך פנויה וכי רכב התובע ככל הנראה הוריד נוסעים והתחיל בנסיעה רק כאשר כרב החלה בכניסה לחניה. התובע אישר בעדותו כי אכן הוריד במקום סמוך נוסעים ולאחר מכן התחיל בנסיעה.

על התובע, אשר ראה את רכב הנתבעת בתוך נתיב הנסיעה, חלה חובת הזהירות לוודא כי הוא יכול להמשיך בנסיעה בבטחה טרם ניסה לעבור עם רכבו במרווח שנוצר בנתיב הנסיעה.