ראם נ' היילבוט

התובע והנתבעת שכנים בבית משותף. התובע ביקש להקים מעלון, להקלת הגישה לדירתו, דרך מדרגות רבות, וטוען כי הנתבעת נתנה הסכמתה העקרונית בעל פה. התובע התקשר עם אנשי מקצוע לעריכת תכנית לביצוע העבודה, ולהגשת בקשה להיתר לעיריית חיפה. הנתבעת ושכנים נוספים חתמו על הסכמתם על גבי התכנית. בחלוף כשבועיים מהחתימה וטרם הגשת התכנית לעירייה, הודיעה הנתבעת לתובע על חזרתה בה מהסכמתה, וכך עשה גם שכן נוסף.

כתוצאה מכך לא היה לתובע הרוב הדרוש להגשת התכנית, והיא לא יצאה אל הפועל.

התובע תובע לחייב את הנתבעת לפצות אותו בסכום, שנדרש להוציא, וזאת בגין חזרתה בה מהסכמתה. התובע טוען כי הנתבעת גם עודדה שכנים נוספים לחזור בהם מההסכמה.

כל אחד מהצדדים העיד מטעמו, ומטעם הנתבעת העידה גם שכנה בבניין, גב' לוין, שלא חתמה על ההסכמה מלכתחילה. כארכיטקטית במקצועה העידה גב' לוין על הטעמים שלא להסכים לתכנית, כיעור הבניין, חסימת נוף, וירידת ערכו. העדה גם ציינה כי התכנית כלל אינה ישימה.

התובע העיד על הנסיבות, שתוארו לעיל, ועמד על כך שהנתבעת הסכימה לתכנית בשיחה תוך סיור עמו בחצר, אף ביקשה לשנות תוואי שביל גישה עבור בעלה (שנפטר בינתיים).

הנתבעת אישרה את השיחה בנושא והסיור בחצר, טענה כי אינה זוכרת שנתנה הסכמה, אלא הציעה לתובע להחליף מקום מגורים. הנתבעת מאשרת כי חתמה על התכניות מבלי לבדוק יותר מדי וכי תוך זמן קצר חזרה בה מההסכמה לאחר שהבינה את תוצאות הבניה, אם תבוצע. הנתבעת שוללת יתרון כלשהו עבורה מהתכנית, אלא מציינת כי היא שקלה מעבר דירה. הנתבעת הכחישה שידול השכנים שחזרו בהם מההסכמה, אך אישרה כי ניסתה לשכנע שכנים אחרים.

הנתבעת טוענת כי התובע הוציא את הסכום הנתבע, ככל שאכן הוציא אותו, בחודש יולי 2016 בעוד שחתימתה ניתנה בחודש נובמבר 2016 ואף בוטלה באותו חודש, ועל כן אין קשר סיבתי בין ביטול הסכמתה לנזק לתובע.

לאחר ששמעתי את דברי הצדדים ועיינתי בראיותיהם, אני מוצאת כי הנתבעת נתנה הסכמתה העקרונית לתובע טרם חתימתה על התכניות, וחתימתה מעידה על כך. אני מקבלת את גרסת התובע לפיה ביקש לברר מראש אם רוב הדיירים יסכימו לחתום על הסכמה לתכנית טרם תחילת ההליכים לביצועה. הדבר סביר, הנתבעת אימתה את השיחה בעניין, וכאמור, הסכמתה לחתום על התכנית תומכת יותר בגרסת התובע כי הסכימה לכך מראש מאשר בגרסתה כי אינה זוכרת שהסכימה בעל פה.

טעות הנתבעת מזכה אותה בביטול ההסכם (סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). חוק החוזים מבחין בין טעות, שהצד השני ידע עליה, לבין כזו שלא ידע עליה. לא הוכח כי התכנית שונתה לאחר חתימת הנתבעת כפי שטענה מפי שכנה אחרת. אני מקבלת את טענת הנתבעת כי חתמה ללא בדיקת מלוא העובדות, וכי לו היתה יודעת אותן לא היתה חותמת, אך אני קובעת כי אין מדובר בטעות שהתובע ידע עליה, ובשום אופן לא בהטעייה.