ת"ק 8186-02-16 הירש נ' שורר ואח'

לפני תביעה אשר הגיש התובע בגין נזקים ע"ס 9,068 ₪ שנגרמו לטענתו באירוע תאונה בו היה מעורב רכב שבבעלותו לבין רכב הנתבעת 1 אשר היה מבוטח ע"י הנתבעת 2.

ע"פ כתב התביעה בעת שעמד רכבו של התובע בפקק הבחין במראת הרכב כי רכב הנתבעת הגיע במהירות מאחוריו וע"מ למנוע להתחמק מהפגיעה ניסה להטות רכבו ולסטות לנתיב שמימין לו, ולמרות כך פגע רכב הנתבעת בחלקו האחורי שמאלי של רכבו.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי רכב הנתבעים נסע בנתיב השמאלי כאשר רכב התובע סטה לנתיב הנתבעים וכתוצאה מכך ארעה התאונה.

בדיון שהתקיים ביום 24.7.16 העידו התובע והנתבעת אשר נהגו ברכבים בעת התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי עדויות הנהגים מצאתי להעדיף גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת וזאת מהטעמים שלהלן. הצדדים חלוקים בשאלה איזה מהצדדים סטה אל תוך נתיב נסיעתו של משנהו.

התובע העיד כי באזור בו ארעה התאונה היו שלושה נתיבים, כאשר הנתיב השמאלי ביותר, לא היה נתיב מלא אלא רק ברוחב של חצי נתיב. ע"פ עדותו של התובע רכבו עמד בפקק, כאשר הבחין כי רכב הנתבעת מגיע מאחור בנתיב השמאלי עומד לפגוע ברכבו, ניסה לעבור לנתיב הימני, אולם נפגע בחלקו האחורי שמאלי.

מיקום הפגיעה בחלקו האחורי שמאלי של רכב התובע מתיישב עם גרסתו כי מדובר בפגיעה של רכב הנתבעת בחלקו האחורי של רכב התובע, באופן שלא שמרה מרחק מרכב התובע, כמו גם עם גרסתו כי הטה את רכבו לכיוון הנתיב הימני כך שחלקו האחורי שמאלי היה זה שחשוף לפגיעה.

מאידך, גרסתה של הנתבעת כפי שעלתה מחקירתה בבימ"ש לא נמצאה כמהימנה על בימ"ש, שכן הנתבעת טענה כי רכב התובע עמד בנתיב הימני ולפתע החל לסטות לנתיב המרכזי בו נסעה. ע"פ עדות הנתבעת בעת שהחל רכב התובע לסטות ממצב עצירה לתוך נתיב נסיעתה היה רכבה במרחק של כ- 50 מטר לערך. גרסת הנתבעת לפיה סטה רכב התובע לתוך נתיב נסיעתה אינה מתיישבת עם יתר טענותיה של הנתבעת בעדותה לפיה טענה כי הבחינה בסטייה ממרחק של כ- 50 מ', שכן אילו הייתה מבחינה ברכב התובע ממרחק שכזה היה בידי הנתבעת לבלום רכבה ולמנוע התאונה.

לאור המפורט לעיל, הוכח לבימ"ש כי התאונה נגרמה מחמת רשלנותה ובאחריותה של רכב הנתבעים.

על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע בהתאם לשמאות שצורפה לכתב התביעה נזק שנגרם לרכב התובע בסך 6901₪ נושא הצמדה וריבית ממועד התביעה ביום 10.2.16 ועד לתשלום המלא בפעל.

כמו כן, מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט שמאי בסך 877 ₪.

התובע עותר לחייב הנתבעים בסך 3,000 ₪ בגין ראש נזק לא ממוני של עוגמת נפש. עסקינן בתביעה רכושית אשר ככלל לא יפסוק בה בימ"ש נזק בגין עוגמת נפש, ובמיוחד מקום כפי מקרה זה בו לא הביא התובע ראיות לעניין זה. על כן, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

מחייב הנתבעים לשלם לתובע אגרת בימ"ש בסך 100 ₪, והוצאות התביעה בסך 1,500 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.