הייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 7,189 ₪ בגין נזקים שנגרמו לכאורה לתובע- הבעלים של רכב טנדר, כתוצאה מפגיעת משאית של הנתבעים בטנדר בתאונת דרכים מיום 15.10.17.

התובע מתאר את אירוע התאונה בכתב התביעה כדלקמן:

" נהגתי ברכבי בשטח מרעה דרך עפר, בעליה ממול נסע מערבל בטון. הדרך צרה, האט המערבל וסימן לי בידו לעבור לצד שמאל לעצור במפרץ שיש בצד הדרך.

עשיתי כך, ובהיותי בעצירה מוחלטת וכשהמשאית חלפה ליד רכבי דופן המשאית ימני אחורי פגע בדופן רכבי בחלק ימני אחורי וגרם בו נזקים".

התובע צירף לתביעתו חוות דעת שמאי. הודעה לחברת הביטוח ותמונות סומנו (ת/1).

2.הנתבעים מתארים את נסיבות אירוע התאונה בכתב הגנתם כדלקמן:

" עת נסע נהג רכב הנתבעים בדרך עפר צרה, רכב התובע נסע בעליה. בעוד הנהג עצר את רכבו עצירה מוחלטת... רכב התובע המשיך בנסיעה בעלייה, עקף את רכב הנתבעים מצדו הימני...חלף על פני מרבית רכב הנתבעים... רכב התובע הידרדר מעט לאחור ופגע עם החלק הימני אחורי... ".

3.התקיים דיון בפניי ביום 18.02.18 בו העידו עדי שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, באופן בלתי אמצעי. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות , במסמכים שצורפו להם, בתמונות ובמוצגים שהוגשו במהלך הדיון מצאתי לנכון לקבוע את הממצאים העובדתיים כדלקמן:

בעת שהתובע נהג את רכבו בדרך עפר בעליה הגיע מערבל בטון של הנתבע בירידה כשדרך העפר צרה. התובע הבין שנהג המערבל סימן לו שעליו לעצור בצד שמאל כדי לאפשר למערבל לעבור. לאחר שהתובע עצר בצד שמאל ,נהג המערבל סבר כי הוא יכול לעבור, לקח סיכון ועבר בדרך הצרה ופגע בטנדר של התובע.

נראה לי כי שני הנהגים אחראים לאירוע התאונה, התובע בזה שהוא לא עצר את הטנדאם בכלל ,בצורה נכונה שאינה מפריעה למעבר רכבים והנתבע בזה שנטל סיכון לעבור בלי להיות בטוח כי אכן משאית שכזו יכולה לעבור, מה עוד ומדובר בדרך עפר.

בשל כך אני מחלק את האחריות בין שני הנהגים כדלקמן:

התובע שיעור של 40%

והנתבע שיעור של 60%.

4.התוצאה היא שאני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבעות לשלם באמצעות חברת הראל לתובע שיעור של 60% מהסך של 7,189 ₪, דהיינו סך של 4,313 ₪.