ת"ק 8165-10-14 חטיב נ' עבאס ואח'

לפניי תביעה כספית על סך 17,952 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעים בנזק שנגרם לרכבו כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 25.07.2012.

לטענת התובע, רכב הנתבע 1 שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 עמד בשולי הכביש ובאופן פתאומי ביצע פניית פרסה אל תוך נתיב נסיעתו וכתוצאה מכך פגע ברכבו אשר היה בנסיעה רצופה וגרם לו לנזקים הקבועים בחוות דעת שמאי, אשר צורפה לכתב התביעה.

בהתאם לחוות הדעת, לאור שווי הרכב נכון ליום האירוע אל מול עלות תיקון הנזקים, הוכרז הרכב כאובדן גמור והורד מהכביש.

על פי קביעת השמאי, שווי הרכב על פי המחירון הינו 17,600 ₪, כאשר מסך זה יש להפחית 1,760 ₪ בעבור שרידים ולבצע שקלול בעלים קודמים ומשכך מסתכם הנזק נשוא התאונה בסך של 16,192 ₪.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה, ובדיון שהתקיים בפני ביום 28.06.2015 העיד הנתבע 2 כי חנה בשולי הכביש וכאשר ביקש לבצע פניית פרסה במקום המותר על פי חוק פגע בו רכב התובע אשר הגיע באופן פתאומי. עוד טוען הנתבע כי האחריות לתאונה מונחת לפתחו של התובע אשר נהג במהירות מופרזת אשר אינה תואמת את תנאי הכביש, והצהיר כי במקום קיים שדה ראייה פתוח וניתן לראות הכול, ובטרם ביצע את פניית הפרסה הסתכל במראה ווידא באופן מוחלט כי לא היה כל רכב במקום.

עוד העיד הנתבע 1 וציין כי רכבם עמד בשולי הכביש, וכאשר השתלבו בנתיב הנסיעה וביקשו לבצע פניית פרסה שמאלה הגיח רכב התובע ,פגע ברכבם וגרם לו לנזקים עד כדי שהוכרז כאובדן גמור.

דיון והכרעה;

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתב הטענות ובתמונות שהוגשו לי במעמד הדיון, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.