ת"ק 8142-10-15 מגידש ואח' נ' לוין ואח'

תביעה ותביעה שכנגד בעקבות שיפוץ שביצע התובע (והנתבע שכנגד) בבית הנתבעת (והתובעת שכנגד).

1. בחודש אוגוסט 2015 נכרת בין הצדדים הסכם לביצוע שיפוץ בדירה על ידי התובע. סוכם על תשלום סך של 30,500 ₪ וזאת בתמורה לרשימת סעיפי שיפוץ שפורטה בהסכם שנחתם בין הצדדים. בין היתר הוסכם על פירוק ופינוי האמבטיה, ארונות מטבח, שיש, כיור וברזים; אספקת אריחים וריצוף כל הדירה (כ-45 מ"ר); אספקת והתקנת אסלה חדשה וניאגרה; אספקת והדבקת אריחים לחיפוי קירות האמבטיה; אספקת והרכבת ארונית עם מראה, כיור וברז לאמבטיה; אספקת והרכבת ארונות מטבח, שיש וכיור מטבח; אספקת והרכבת קרמיקה בין ארונות המטבח; תיקוני שפכטל לכל הדירה; סיוד התקרה בפוליסיד; צביעת התקרה בצבע סופרקריל; צביעת משקופים ודלתות בצבע שמן; צביעת משקוף הכניסה; ואספקת והרכבת רשתות ליתושים לחלונות.

2. במהלך ביצוע השיפוץ החלו להתגלע מחלוקות שונות בין הצדדים. בעקבות מחלוקות אלו התערבה מחלקת הגישור של אתר "המקצוענים" שפרסם את התובע ובתיווכו התקשרו הצדדים מלכתחילה. ביום 17.9.2015 הגיעה אפרת מ"המקצוענים" לביקור בדירה ונערכה רשימה של ליקויים. אפרת הציעה כי תינתן הזדמנות לתובע לתקן את הליקויים. לטענתה שני הצדדים סירבו לכך, בעוד התובע טוען כי היה מוכן לבצע את התיקונים.

3. בעקבות פגישה זו הופסק השיפוץ. הנתבעת שכרה את שירותיו של בעל מקצוע אחר להשלמת העבודה ותיקון הליקויים שבוצעו על ידי התובע לטענתה.

4. התובע טוען בתביעתו כי הנתבעת לא שילמה לו סך של 10,000 ₪ מתוך הסכום אליו התחייבה על פי ההסכם בין הצדדים. עוד דורש התובע תשלום של 3,000 ₪ על עוגמת הנפש שנגרמה לו. התובע העיד כי הנתבעת סיפרה לו שהבניין עומד להיהרס במסגרת תמ"א 38 וכי היא מעוניינת בשיפוץ זול לצורך השכרת הדירה למשך שנה - שנתיים. כמו כן העיד התובע כי הנתבעת היא זו שבחרה ורכשה את הריצוף לבית בסכום של 38 ₪ למ"ר. מאחר שעל פי ההסכם התובע הוא שאמור לשאת בעלויות אלו הסכים התובע לסכום של 30 ₪ למ"ר והנתבעת הסכימה לשאת בהפרש. התובע טען כי עלות הריצוף מעידה על כך שמדובר באריחים סוג ב'. לטענתו, בשלב כלשהו טענה הנתבעת כי עשרה אריחים יצאו בגוון בהיר יותר מהאחרים ודרשה את החלפתם. בתחילה סירב לכך התובע אך בסופו של דבר הסכים.

5. בהמשך המחלוקת יצרה הנתבעת קשר עם מחלקת הגישור ב"מקצוענים". לטענת התובע, אפרת מ"המקצוענים" התקשרה ואמרה לו לעצור את השיפוץ עד לביקור בבית. התובע מדגיש כי השיפוץ לא הסתיים עד לפגישה זו, וכי במהלך הפגישה נערכה רשימה של תיקונים שהוא הסכים לבצע. למרות זאת הנתבעת ובנה השוטר סירבו לאפשר לו להשלים את השיפוץ.

6. התובע העיד כי נותרו תיקונים קלים בלבד לבצע, ובהם תיקוני צבע ורובה, והוא מעריך אותם על סך של 1,500-2,000 ₪. התובע הגיש תמונות של הדירה לפני השיפוץ שערך ואחריו המעידות לטענתו על העבודה המקצועית שביצע.

7. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך של 33,800 ₪. סכום זה מורכב מסך של 7,500 ₪ עבור שכר דירה של חודשיים כאשר הדירה עומדת ריקה; 538 ₪ ארנונה לחודשיים; 16,497 ₪ סכום ששולם לקבלן עדי ארד שנשכר על ידי הנתבעת להשלמת השיפוץ ותיקון הליקויים; 2,691 ₪ תשלום עתידי לקבלן לסיום העבודה; ו-6,574 ₪ בגין עוגמת נפש.

8. הנתבעת העידה כי לאורך כל השיפוץ היתה עבודה לא מקצועית ולא יסודית. כך למשל לא הוריד התובע את הטפטים על הקירות לפני הסיוד; נשארו מסמרים בקיר; התובע לא שם סיפון בכיור אלא רק שרשור; היו פיצוצים בקירות לאחר הסיוד; נראו סימני נזילה של צבע, וכו'. הנתבעת הציגה תמונות של הליקויים השונים. לטענתה, להשלמת השיפוץ ותיקון הליקויים הוזמן בעל מקצוע אחר ששולם לו סך של כ- 16,000 ₪.