ת"ק 8130-06-16 בן-עמי נ' האוניברסיטה הפתוחה -הלישכה המשפטית (5700706502)

בפני תביעה כספית בסך 30,000 ₪ שעילתה משלוח דברי פרסומת לתובע ללא הסכמתו ובניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982.

בכתב התביעה, כמו גם בדיון בפני, טען התובע כי קיבל בדואר האלקטרוני דברי פרסומת מהנתבעת למרות שהוא לא נתן את הסכמתו לכך. הנתבעת כפרה בטענותיו של התובע והבהירה כי מדובר בסטודנט לשעבר של האוניברסיטה הפתוחה וכי הוא חתם על מסמך המאפשר לנתבעת לשגר אליו מידע שיווקי ומכל מקום התובע יכל היה להסיר את דברי הפרסום במייל חוזר כבר בפרסומת הראשונה, אך הוא בחר שלא לעשות כן.

לאחר שנשמעו טענות הצדדים ובשים לב לטענת הנתבעת אשר גרסה כי היא מחזיקה בהסכמה של התובע לעשות שימוש במידע אודותיו במסגרת פעילותה, נדחה הדיון על מנת לאפשר לנתבעת להציג אסמכתא כזו. הנתבעת שיגרה לבית המשפט את מסמך ההרשמה של התובע ממנו עולה כי התובע נתן הסכמה גורפת לנתבעת לעשות שימוש במידע אודותיו במסגרת פעילותה ו/או בקשר ללימודים או מחקר לרבות מלגות או לצורך פעילות סטודנטיאלית (ראו פרק טו למסמך ההרשמה, בסעיף 8). בחינת הפרסומים שקיבל התובע מעלה כי מדובר בפרסומות אשר נועדו לעניינו בקורסים, סדנאות, כתבי עת, הצטרפות לאגודת הבוגרים, עידוד הרשמה ללימודים וכיו"ב. מכאן, שהפרסומים הללו באים בגדרו של סעיף 8 לפרק טו למסמך ההרשמה ועל כן מושתק התובע מלטעון טענה בדבר זה.

לעניין טענת התובע כי הסכמתו, כפי שעולה מסעיף 8 הנ"ל, הינה רק להודעות הנוגעות לעניינים הקשורים ללימודיו וכי בסעיף 8 לא הוזכרו פרסומות או פעילות שיווקית כלשהי, אדגיש, כי לשון סעיף 8 עניינה "אני מסכים ומאשר בזאת לאוניברסיטה הפתוחה לעשות שימוש במידע אודותיי...במסגרת פעילותה...", כלומר, שהתובע נתן הסכמתו לנתבעת לעשות שימוש במידע אודותיו ובכלל זה פרטיו האישיים ופרטי כתובת הדואר האלקטרוני של התובע על מנת לשלוח הודעות במסגרת פעילותה של הנתבעת. כפי שכבר צוין לעיל, ההודעות שנשלחו לתובע אופיינו בתכנים הנוגעים לפעילותה של הנתבעת עצמה בלבד ולא לפרסומים מגופים שונים שאינם נוגעים אליה ישירות.

אשר לפסיקה אליה הפנה התובע בתגובתו למסמך שהמציאה הנתבעת (ת"ק 13903-12-12 ליאת גרוסמן נגד ש.שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ ואח') – לטענת התובע, בפסיקה זו קבע בית המשפט (ולאחר מכן אישר בית המשפט המחוזי במסגרת רת"ק 29883-09-13) כי הסכמה חייבת להיות מפורשת וכי על אף שבאותו מקרה נכלל בתקנון סעיף המאפשר שליחת דברי פרסומת, לא ניתן לראות בו הסכמה מפורשת ומכאן קל וחומר לענייננו, כיוון לשיטתו לא ניתנה הסכמתו המפורשת לשליחת דברי פרסומת.

לאחר עיון בפסיקה הנ"ל, מצאתי כי טענת התובע בעניין זה אינה מדויקת; יש לבצע הבחנה בין שני המקרים, שכן באותו מקרה דובר על תובעת אשר תבעה מספר גורמים שונים, ביניהם אתר אליו נרשמה ולו נתנה את הסכמתה לשלוח דברי פרסום אליה, אך באותו מקרה בעקבות אותה הסכמה החלה לקבל פרסומים מגורמים שונים אחרים, להם לא נתנה את הסכמתה למשלוח הודעת פרסום ושיווק. במסגרת פסק הדין, ציין בית המשפט כי הסכמתה של התובעת אינה מהווה הסכמה לקבלת פרסומות מכל סוג שהוא ואכן במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור (רת"ק 29883-09-13), שנדחתה, ציינה כב' השופטת ע.צ'רניאק כי "לא נרשם בתקנון - ולא הובהר לתובעת - דבר לגבי משלוח דברי פרסומת מכל הסוגים, ולא ניתן לראות באישורה את התקנון "הסכמה מפורשת .. בכתב" הנדרשת לפי סעיף 30 לחוק התקשורת לשם משלוח דבר פרסומת מכל הסוגים." מכאן, שאיני מוצא כי הפסיקה שציין התובע בתגובתו רלבנטיות לענייננו, שכן לא נשלחו לתובע הודעות "מכל סוג שהוא" החורגות מההסכמה אותה נתן במסגרת מסמך ההרשמה עליו הוא חתום.

זאת ועוד, מהנתונים שבפניי עולה, כי כבר בפרסום הראשון שנשלח לתובע הוא יכל לשלוח מייל חוזר לפרסום שקיבל עם המילה "הסר" ולהסיר עצמו מרשימת התפוצה, אך התובע בחר שלא לעשות כן.

בנסיבות מצטברות אלה, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ₪. על התובע לשלם לנתבעת את החיוב הכספי תוך 30 יום מהיום. החל מתום המועד לביצוע התשלום, יישא התשלום ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום בפועל.

הודעה לצדדים זכותם להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום המצאת פסק דין זה לידיהם.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, א' חשוון תשע"ז, 02 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.