ת"ק 807-11-13 גלעד נ' פרג' ואח'

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לה עקב תאונה שארעה ביום 23.8.13 בעפולה ובה היה מעורב רכב התובעת (מ.ר. 3984868, להלן "רכב התובעת") ) ורכב הנתבעת מס' 2 (מ.ר. 2802765, להלן "רכב הנתבעים"), אשר היה נהוג על ידי הנתבע מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 3.

על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה התרחשה כאשר רכב הנתבע אשר גרר עגלה לא הבחין ברכב התובעת ופגע בה. התובעת תבעה את חברת הביטוח המבטחת את רכבה בביטוח מקיף ובתביעה דנן היא תובעת את הנזקים העקיפים שנגרמו לה: השתתפות עצמית בגין הנזק לרכב, השתתפות עצמית בגין ירידת ערך הרכב, כינון נזק עצמי והפסד זמן ריצות טרטורים וימי עבודה.

הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכב התובעת הוא שפגע ברכבם כפי שעולה ממיקום הפגיעות ברכבים ואופיין וכן הם מכחישים את הנזקים הנתבעים.

בדיון שהתקיים בפני היום, העידו התובעת והנתבע והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר עיון בכל המסמכים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובעת, הנושאת בנטל ההוכחה, הרימה נטל זה והוכיחה כי הנתבע הוא שגרם לתאונה.

בעדותה בבית המשפט פירטה התובעת את נסיבות התאונה: שני הרכבים נסעו בכיכר, כאשר התובעת נסעה בנתיב הימני הממשיך ישר והנתבע, שכאמור נהג ברכב הגורר עגלה, נסע בנתיב השמאלי. הנתבע נכנס לנתיב נסיעתה של התובעת הממשיך ישר, לפני רכב התובעת, רכבו אמנם הצליח להשתלב בנתיב, אך הוא לא חישב נכון את המרחב והעגלה אותה גרר פגעה ברכב התובעת, לאורך הדופן השמאלית.

עדותה של התובעת הייתה עדות מהימנה ועקבית ונתתי בה אמון. גרסתה מתיישבת גם עם תמונות הנזק של רכבה ועם טענת הנתבע בדבר מיקום הפגיעה בעגלה - קצה העגלה בצדה הימני.

הנתבע הודה בעדותו, כי בעת שנסע בכיכר ובהתחשב בכך שהוא נהג ברכב הגורר עגלה, הוא נדרש להרחיב את הסיבוב שביצע רכבו, הוא לא הבחין ברכב התובעת בעת שהרחיב את הסיבוב וקצה העגלה אותה גרר פגע ברכב התובעת (עמ' 4 שורות 1-8, 26-29 לפרוטוקול).

בכך, הוכיחה התובעת כי הנתבע אחראי לקרות התאונה.