ת"ק 8037-08-14 פז נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ

לפניי שתי תביעות ששמיעתן אוחדה בהסכמת הצדדים (עמ' 1 שו' 8-10 לפרוטוקול הדיון מיום 24.03.2014). המחלוקת בתביעות נוגעת לביטול טיסת אל-על מספר 73 LYמישראל ל"מומבאי" שבהודו. הטיסה, על פי כרטיסי הטיסה שצורפו לכתבי התביעה, הייתה מיועדת להמריא מישראל ביום 07.02.2014 בשעה 05:15 שעון ישראל ולנחות ב"מומבאי" ביום 7.2.2014 בשעה 16:40, שעון מקומי (להלן: "הטיסה").

המחלוקת

1.אין מחלוקת כי הטיסה בוטלה, וכי הנתבעת סיפקה לתובעים טיסת חלופית להודו דרך לונדון, ומשם עם טיסת קישור ל"מומבאי", אשר נחתה ביום 08.02.2014 בשעה 11:25 זמן מקומי, באיחור של כ-19 שעות ממועד הנחיתה המיועד של הטיסה המקורית.

קודם לביטול הטיסה, הודיעה הנתבעת בשעה 04:07 שעון ישראל (כשעה לפני זמן ההמראה הנקוב בכרטיס הטיסה שבוטלה) כי הטיסה נדחית לשעה 06:15. בשעה 05:40 (כחצי שעה לאחר זמן ההמראה הנקוב של הטיסה שבוטלה) הודיעה הנתבעת כי הטיסה תמריא בשעה 07:15. בשעה 06:38 הנתבעת הודיעה על ביטול הטיסה.

בפתח הדיון הסכימו הצדדים כי אילו הטיסה המקורית הייתה ממריאה בשעה החלופית, היא הייתה מגיעה ליעדה כשעתיים לאחר כניסת השבת (ראו עמ' 1 שו' 12-13 לפר').

3.גדר המחלוקת הוא בשאלה האם בנסיבות אלה זכאים התובעים לפיצוי על פי התוספת הראשונה בחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) התשע"ב-2012 (להלן: "החוק"),לפיצוי הקבוע בסעיף 11 לחוק ולהחזר הוצאותיהם. זאת, לאור טענת הנתבעת כי פעלה על פי חוק וכן כי קמה לה הגנת סעיף 6(ה) (3) לחוק, משביטול הטיסה היה כדי להימנע מחילול השבת.

טענות הצדדים

4.לטענת התובעים, כל אחד בכתב תביעה נפרד שנוסחו אחיד, הם בחרו לטוס בנתבעת בשל רצונם לטוס בטיסה ישירה להודו לטיול קצר, בן תשעה ימים, אותו תכננו בקפידה. בשעה 04:00 צוין עיכוב של שעה בהמראת הטיסה, וכעבור זמן עיכוב של שעה נוספת, שלאחריו ראש צוות הדיילים של הנתבעת הודיע כי הטיסה מבוטלת, עקב "סיבות מבצעיות", המחייבות דחיית נוספת של הטיסה שתוביל לנחיתה לאחר כניסת השבת. התובעים מתארים את המהומה שהייתה בשדה התעופה בעקבות ביטול הטיסה. לטענתם הנתבעת ניהלה את המצב באופן לקוי. צוות עובדי הנתבעת נהג ביחס מביש וחסר רגישות כלפי הנוסעים והנתבעת לא סיפקה שירותי סיוע של מזון, משקה ושירותי תקשורת לנוסעים, כמתחייב בחוק.

5.התובעים טוענים כי בשעה 09:00 לערך, לאחר שהבהירו לדיילת הנתבעת כי הם מבקשים לטוס ולצאת לטיול והמתינו במתח רב, נמסרו להם כרטיסי טיסה חלופיים. זאת, "כאופציה יחידה", כלשונם, שתאפשר להם להגיע ליעדם. כרטיסי הטיסה החלופיים היו דרך לונדון, כיוון הפוך ליעדם ומשם לאחר המתנה של 9 שעות בנמל התעופה היתרו בלונדון, בטיסת המשך "דחוסה" כלשונם של התובעים, למומבאי. התובעים טוענים כי טיול שאמור היה להתחיל לאחר כ-8 שעות טיסה ישירה בטיסה המקורית בסיור במומבאי ומשם בטיסה להובלי, הפך למסע מתמשך של קרוב ל-40 שעות, הוא הזמן לו טוענים התובעים עד להתמקמות ומנוחה ראשונה לפני תחילת הטיול במסלול שתוכנן. התובעים מפרטים בכתב התביעה אובדן שני ימי טיולים ועלויות לביטול טיסת פנים ומלונות כפועל יוצא מביטול הטיסה והגעתם המאוחרת בטיסה החלופית, מתחים וקושי פיזי הנובע ממסע מפרך של כ-40 שעות באוויר וביבשה, ובכלל זה נסיעת לילה מסוכנת של 5 שעות בחשיכה ובכבישים מפותלים כדי מנת להגיע לנקודה בה ניתן לטענתם להמשיך בתוכנית הטיול המקורית.

6.התובעים מלינים כי הנתבעת לא טרחה לבדוק את מצבם, וטוענים כי הטיסה בוטלה עקב רשלנותה של הנתבעת ולא, כמצגי הנתבעת, מ"סיבות מבצעיות", הואיל והטיסה בוטלה, מחמת היות הטייס הכונן בגילופין. עוד מוסיפים התובעים וטוענים כי הנתבעת נמנעה ממתן גילוי על סיבת המחדל ועל זכויות הנוסע, כי הנתבעת לא הציעה חלופות סבירות לטיסה שבוטלה - שכן טיסה דרך לונדון אינה חלופה סבירה – וכן כי הנתבעת נמנעה ממתן הפיצוי הכספי הקבוע בתוספת לחוק. בגין כל אלה נתבע הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 11(א)(1)(ב) לחוק, פיצוי על פי התוספת הראשונה בחוק וכן החזר העלויות הישירות שנגרמו לתובעים בגין ביטול הטיסה.

7.הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי הטיסה בוטלה כדי להימנע מחילול השבת, ועל כן התובעים אינם זכאים לפיצוי על פי התוספת לחוק ועל פי סעיף 11 (א) לחוק. הטיסה הייתה מיועדת להמריא מישראל בשעה 05:15 שעון ישראל ולנחות בשעה 16:35 שעון מקומי. השבת, טוענת הנתבעת, נכנסה במומבאי באותו היום בשעה 18:05. לטענת הנתבעת, הטיסה לא יצאה במועד עקב "נסיבות תפעוליות", לאחר שקברניט הטיסה דיווח למרכז השליטה כי אינו חש בטוב ולא יוכל להגיע לטיסה. הנתבעת טוענת שפעלה נמרצות לזימון טייס מחליף לטיסה, אולם בנסיבות שנוצרו, המראת הטיסה הייתה מביאה לנחיתה לאחר כניסת השבת ולחילול השבת. כך שבשעה 06:38, בעיצומו של תהליך הקצאת הטייס החלופי משהתברר כי ההמראה תביא לנחיתה במומבאי לאחר כניסת השבת, בוטלה הטיסה. לטענת הנתבעת, אלמלא השבת הייתה הנתבעת יכולה להסדיר טייס חלופי ולהמריא בטווח של פחות מ-8 שעות עיכוב.

8.הנתבעת טוענת עוד כי ההחלטה על ביטול הטיסה נעשתה כשעתיים לאחר מועד ההמראה המקורי, אף על פי שהחוק מגדיר טיסה שבוטלה כמבוטלת לאחר 8 שעות ממועד ההמראה המתוכנן. עם ההודעה על העיכוב הראשון, בשעה 04:07, חולקו לנוסעים שוברים לקפה ומאפה באחת ממסעדות נתב"ג. ל-70 נוסעים הוקצו טיסות דרך אירופה באמצעות חברות זרות, ו- 94 נוסעים הועברו לטיסת הנתבעת במוצאי שבת, תוך שניתן לנוסעים, שחפצו בכך, מלון ולאחרים אמצעי הסעה לביתם. לדברי הנתבעת אין חברת תעופה המפעילה טיסה ישירה להודו מנתב"ג, פרט לנתבעת. התובעים ביקשו טיסה חלופית ועמדה בפניהם הזכות לבחור לטוס בטיסת מוצ"ש או לבטל את הטיסה כולה בעד החזר מלא.

9.אשר לתשלום הוצאות התובעים, הנתבעת טוענת כי הציעה לתובעים לשלם את הוצאותיהם כנגד קבלות, אולם התובעים לא נענו להצעתה ולא המציאו אסמכתאות על הוצאותיהם.

10.בתיק זה התקיימו שתי ישיבות של בית המשפט בהן נשמעו עדויות התובעים ונציג הנתבעת. לבקשת התובעים, ואף שאין הדבר מקובל בתביעות קטנות, נדחה הדיון לישיבה נוספת על מנת לאפשר לתובעים להציג עדויות להפרכת טענת הנתבעת כי הטיסה בוטלה כדי להימנע מחילול השבת. הצדדים נדרשו להמציא לצד האחר כל מסמך שבדעתם להסתמך עליו, לפחות 30 יום קודם לדיון.

11.ביום 30.08.2015, הוגש תצהיר של התובע בת"ק 8037-08-14 המתבסס על שיחה שקיים עם טייס בנתבעת, בדבר נוהל כוננים בנתבעת. כן ביקשו הנתבעים לקבל את הדו"ח שעליו הסתמך נציג הנתבעת בטיעוניו בדיון הראשון ואת נוהלי הצבת כוננים של הנתבעת. בהחלטתי מיום 30.08.2015 לא התרתי את הגשת התצהיר מטעם התובע, לאחר שנשמעו עדויות הצדדים וכאשר האמור בו מסתמך על דברי אחר ואפשרתי לתובעים, ככל שאלה מבקשים להסתמך על דברי אותו אחר, לזמנו לעדות. בדיון הנוסף שנקבע התייצבו התובעים ללא אותו עד. אשר לבקשה לחיוב הנתבעת בהמצאת מסמכים, לאחר שנדרשתי לתגובת הנתבעת, בהחלטתי מיום 10.09.2015 לא חייבתי את הנתבעת בהמצאת המסמכים. עם זאת קבעתי כי "נוכח הסתמכות הנתבעת על נהלי עבודה להחלפת טייס בכתב ההגנה ובעדות נציגה, הנתבעת תכלכל את צעדיה באם כוונתה להציג ראייה העומדת ברשותה לתמיכת טענותיה, ומשמעות אי הצגת הראיה". הנתבעת לא הציגה נהלים אלה.

12.ולעניין גופו; הצדדים העידו וחזרו בעדותם על טענותיהם.

התובע בת"ק 8107-08-14 תיאר בעדותו את הכאוס שהיה בשדה התעופה בעקבות ביטול הטיסה, הלין על הגדרת הנתבעת את סיבת הביטול כ"נסיבות מבצעיות" והבהיר כי נאמר שאין טיסות ואין חלופות. התובע אישר שביקש טיסה חלופית, אולם טען כי לא ידע לאן נוסעים, אלא רק כשהגיע לשער המטוס (עמ' 2 שו' 4). לדברי התובע בעדותו, אילו הייתה הנתבעת מיידעת אותו כי קיימת טיסה חלופית במוצאי שבת, הוא היה בוחר בטיסה זו. אולם נאמר שאין חלופה. כן טען התובע בעדותו כי בשל האיחור בהגעה ליעד, נגרם לו הפסד בסך 1,095 ₪.

נציג הנתבעת הבהיר בעדותו כי בשעה 04:07 התקבל דיווח שנבצר מהקברניט לטוס. לדבריו, קיים במרכז השליטה מאגר של קברניטים פוטנציאליים, ועל פי ההוראות כדי להציבם נדרשות שורה של בדיקות, ובכללן בדיקת שעות טיסה, זמינות והסכמה. נציג הנתבעת חזר על טענתו כי אלמלא היה מדובר בשעה לפני המועד ההמראה האחרון שלפני הנחיתה בשבת, הייתה הנתבעת מוצאת טייס חלופי. לדברי נציג הנתבעת, הנתבעת העניקה שירותי סיוע כמתחייב, פתחה עמדה לחלוקת שוברים למוניות לנוסעים ודאגה לטיסות חלופיות והחלופה של טיסת מוצאי שבת להודו לא נאמרה לתובעים, שכן זו נוצרה לאחר שהמריאו. בדיון מיום 14.10.2014 חידד נציג הנתבעת והוסיף כי פרט לנתבעת אף חברה לא טסה ישירות להודו, אלא רק דרך אירופה. לדבריו, הטיסה החלופית שהוצעה לתובעים, הייתה החלופה היחידה האפשרית והם הסכימו לה (עמ' 1 שו' 11-13). נציג הנתבעת העיד עוד כי בשעה 04:00, השעה בה הודיעה הנתבעת על עיכוב הטיסה, מרכז השליטה הודיע לנתבעת על הבעיה עם הקברניט וכי אילו הייתה הנתבעת יודעת קודם לכן, לא הייתה מביאה את הנוסעים לשדה (עמ' 1 שו' 14-13). לדבריו, מה שהיה לרועץ זו השבת. לא היה די זמן להבאת צוות אחר ובשעה שש ומספר דקות זה היה מאוחר מדי.