אסייג נ' סייג ואח'

1.רכבה של הגב' רינת איסקוב (להלן: "רינת"), שברולט מס' רישוי 45-856-13 (להלן: "השברולט"), נפגע וניזוק בתאונה שאירעה ביום 21/5/15 ברחוב הרצל בנהריה.

בעת אירוע התאונה נהג בשברולט התובע, שהינו אביה של רינת.

בתאונה היה מעורב אוטובוס של נתבעת 2, שהיה נהוג על ידי נתבע 1 (להלן: "הנתבע").

2.לטענת התובע, התאונה אירעה באשמתו של הנתבע. לכן הגיש את התביעה שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבעים לפצותו בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה.

כאן המקום לציין כי לאור העובדה שהתובע איננו הבעלים של השברולט, מי שניזוק כתוצאה מהפגיעה בשברולט הינה בתו, רינת. לכן, לכאורה, אין לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעים. למרות זאת לא בקשו הנתבעים למחוק את התביעה ובחרו שלא לטעון להעדר יריבות ו/או עילה.

3.לטענת הנתבעים, התאונה אירעה באשמתו של התובע. לכן הם מבקשים לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט.

4.בפני שתי גרסאות באשר לאופן אירוע התאונה. מחד, גרסת התובע, לפיה היה במצב של עצירה, בחנייה כפולה, בהמתנה להיכנס לחניה ובעודו במצב של עצירה, עקף אותו האוטובוס ופגע במראה השמאלית של השברולט. מאידך, גרסת הנתבע, לפיה הנתבע הבחין בתובע מנסה להחנות את השברולט בצד ימין. הוא עצר את האוטובוס כדי לאפשר לתובע להשלים את החניה. לאחר שהתובע החנה, המשיך הנתבע בנסיעה תוך כדי שהוא מסתכל במראה ואז ראה כי השברולט מנסה להתיישר החוצה ותוך כדי כך פגעה המראה של השברולט באוטובוס.

5.לאחר שבחנתי את העדויות ואת שאר הראיות שהובאו בפני, החלטתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, וקובע כי התאונה אירעה באשמת הנתבע.

ראוי לציין כי גם אם הייתי מקבל את גרסת הנתבע, הייתי קובע כי מירב האחריות לאירוע התאונה מוטלת עליו. משעצר, על מנת לאפשר לתובע להחנות את השברולט, היה עליו להמתין עד שהתובע ישלים את החניית השברולט ולא להתחיל בנסיעה כאשר התובע עדיין מתמרן כדי להשלים את החניה, כאשר חלק מהשברולט עדיין בולט לתוך נתיב הנסיעה של האוטובוס.

6. לאור קביעתי דלעיל, כי התאונה אירעה באשמתו של הנתבע, על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה, המסתכמים, על פי הראיות שהובאו בפני, בסכום של 1,714 ₪ (עלות תיקון המראה).