ביטון נ' קמינצקי

מונחת לפניי תביעה כספית שבה עותר התובע לחיוב הנתבע בסך 5,000 ₪. בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

עיקר טענות הצדדים

התובע טוען, בין השאר, כי לאחר שזכה בהליך משפטי שניהל נגד נציגות הבית המשותף לפני המפקח על רישום המקרקעין (להלן בהתאמה: "הנציגות" ו-"המפקח"), הנתבע חב כלפיו בסך משוערך 1,450 ₪ (להלן: "החוב"). במסגרת הליך משפטי אחר, חויב התובע לשלם לנתבע עבור עדותו במשפט סך 450 ₪, ואולם התובע הודיע לנתבע כי יקזז את הסכום האמור מסכום החוב. ברם, חרף הודעתו האמורה בדבר הקיזוז, הנתבע "עשה קנוניה" עם עורך-הדין שלו - כך לטענת התובע, ועורך-הדין שילם לנתבע את סך 450 ₪ ובמקביל נקט בהליכי גביה נגד התובע בגינם נשא התובע גם בהוצאות. התובע טוען כי יש לחייב את הנתבע בסך 3,000 ₪ בגין הרשלנות שלו כלפי התובע, וכן יש לחייבו בסכום החוב (1,450 ₪).

הנתבע טוען בין השאר, כי הסכום שחויב בו על-ידי המפקח הוא 459 ₪, ואולם החלטת המפקח לא הובאה לידיעתו. בנוסף, התובע השתמש באופן בלתי חוקי בתוספת בניה, באופן זה שנמנע מלהשתתף בתשלום עבור חלקו, בין השאר בתוספת זו. הנתבע עותר לחיוב התובע בסך כ-4,600 ₪ כאשר לטענתו, הסכום האמור כולל בין היתר את חלקו של התובע בעלות התוספת, וגם כולל את שכר העדות שנפסק לטובתו. ביחס לטענת "הקנוניה" שהעלה התובע, מכחיש הנתבע טענה זו וטוען כי היא טענה לא נכונה. בכתב סיכומיו טוען הנתבע כי עתירת התובע לחיוב בסכום החוב, התיישנה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים בכתבי הטיעון מטעמם, ממכלול החומר הקיים בתיק ולאחר ששמעתי את טיעוניהם בדיון לפניי והתרשמתי מעדויותיהם, הגעתי לכלל דעה כי דין התביעה להימחק, כפי שיפורט להלן ובשים לב להוראת תקנה 15(ב) בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי הדין), התשל"ז-1976, לפיה הנימוקים לפסק הדין יובאו באופן תמציתי.

כלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה. על כן, על בעל הדין שתובע את חברו, מוטל הנטל להוכיח את גרסתו ואת עילת תביעתו במשפט. הואיל ובמשפט אזרחי עסקינן, ראיות הצדדים תיבחנה לפי מאזן ההסתברויות. במילים אחרות, ככל שהעותר נגד יריבו חפץ בקבלת תביעתו, מוטל עליו הנטל לשכנע את בית המשפט כי גרסתו עדיפה על גרסת יריבו, סבירה יותר ממנה, וכי גרסתו מקימה עילת תביעה נגד יריבו.