ת"ק 79397-03-26 דקל ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בעמ

עניינו של סכסוך זה בתביעה כספית על סך 18,000 ₪. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב רשלנות נטענת של הנתבע, שהוא תאגיד בנקאי, באי-שיוך כרטיסי אשראי שהוזמנו ביום 14.09.25 לחשבון מט"ח, דבר שהוביל לחיובים שגויים בחשבון השקלי של התובעים ולגביית עמלות המרה וכן לגביית עמלות בגין משיכת יתר. בנוסף, טוענים התובעים לעיכוב הממושך במסירת הקלטת שיחת ההזמנה, אשר התבקשה ביום 25.09.25 ונמסרה באופן חסום רק ביום 22.01.26 (כאשר הסיסמה לפתיחתה התקבלה ביום 26.01.26). בשל כך, נתבע פיצוי כספי בסך של 18,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והפרת חובות חקוקות.

התובעים טוענים כי הבנק התרשל בביצוע הוראותיהם בכך שלא קישר את כרטיסי האשראי לחשבון היורו וקבע מועד חיוב שגוי, מה שגרם ליצירת יתרת חובה בחשבונם ולחץ רב ערב טיסתם. עוד הם טוענים להפרה בוטה של חוק הגנת הפרטיות בשל עיכוב של כ-120 ימים במסירת ההקלטה, תוך הערמת קשיים טכניים ודרישה להגיע פיזית לסניף לקבלת דיסק נעול. לשיטתם, התנהלות מתישה זו, שכללה פניות חוזרות ונשנות במשך חודשים, מצדיקה פיצוי משמעותי בגין "טרטור צרכני", עוגמת נפש והפרת חובת הנאמנות הבנקאית.

מנגד, הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות מאחר שחשבון התובעים זוכה במלוא סכומי העמלות כבר ביום 04.12.25, בסמוך לקבלת מכתב ההתראה מיום 23.11.25, וכי הקלטת השיחה נמסרה במועד שתיאום המסירה עבורו בוצע מראש. הנתבע מבהיר כי לא נגרם לתובעים כל נזק, לא בוצע כל דיווח שלילי למאגר נתוני אשראי, וכי הדרישות לפיצויים מופרזות, סתמיות ואינן נתמכות באסמכתאות. לטענתו, מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט ובתביעה קנטרנית וטורדנית שהוגשה בחוסר תום לב, תוך התעלמות מכך שהבנק תיקן את "טעות האנוש" והציע פיצוי ראוי לסיום המחלוקת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובראיות המצורפות ושקלתי את העדויות אשר נשמעו לפני, מצאתי כי דין התביעה להידחות . בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית:

אין מחלוקת כי נציגי הבנק טעו כאשר שייכו את כרטיסי האשראי באופן מוטעה וכן אין מחלוקת, כך הערתי לנציגת הבנק, כי על הבנק היה להעביר לתובעים את הקלטת השיחה המדוברת באופן זריז ויעיל יותר ומבלי שהם נדרשו לבקשות מרובות. אין להתפלא, אפוא, על תחושת התובעים לפיה הבנק אינו עומד בסטנדרטים הנדרשים ממנו בכל האמור לחובת תום הלב וההגינות המוטלת עליו.