ת"ק 7913-11-14 חיימי נ' בראשי ואח'

לפניי תביעה קטנה לתשלום סכום של 7,786 ש"ח בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע בעטיה של תאונה מיום 10.10.13 שארעה בצומת יגור בין רכב שבבעלות התובע, רכב מסוג מרצדס מ.ר 31-014-76 לבין רכב שבבעלות הנתבעת 1 מסוג דייהטסו מ.ר 23-802-13 אשר ננהג על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנהגת") ומבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן: "המבטחת").

על פי גרסת התובע, התאונה התרחשה כאשר התובע עשה דרכו מכיוון חיפה לכיוון עפולה כאשר בצומת יגור, כ- 20-30 מ' מהפניה ימינה, התנגש רכב הנתבעים ברכב התובע בפינה הימנית מאחור, זאת לאחר שהתובע האט את רכבו בשל רכבים שנסעו לפניו. לטענת התובע, הנהגת התנצלה ולקחה אחריות על הנעשה, אולם כעבור זמן הודיעה המבטחת כי הם דוחים את התביעה שכן הנהגת אינה נוטלת אחריות.

עוד טוען התובע, כי מאחר ומבטחת הרכב שלו שילמה את עלות תיקון הנזקים, נדרש בתביעה זו לשפותו בגין ההשתתפות העצמית- ע"ס 1,296 ש"ח, בגין ירידת ערך- סך של 2,490 ש"ח, בגין הפסד ימי עבודה סכום של 500 ש"ח, שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ש"ח וכן עוגמת נפש על סך 2,000 ש"ח.

הנתבעים הגישו כתב הגנה מטעמם, בו הם מכחישים את נסיבות התרחשות התאונה, את אחריות הנהגת לקרות התאונה ואת הנזקים הנטענים. על פי גרסת הנהגת, התאונה ארעה לאחר שהתובע סטה ממסלולו בפתאומיות וחתך את רכבה תוך שהוא פוגע בו וגורם לו נזק.

ביום 11.5.15 הופיעו לפניי הצדדים. התובע העיד בעצמו כמו כן העידה מטעמו אשתו, אשר משמשת גם כסוכנת הביטוח של רכבו. התובע הגיש תמונות צבעוניות מזירת התאונה (סומנו ת/1), פתקית שנכתבה בכתב ידו סמוך לאחר קרות התאונה בה נרשמו פרטים ביחס לתאונה ולנהגת (סומן ת/2) וכן מסמכי התביעה שנמסרו למבטחת עובר להגשת התביעה דנא (סומנו /3).

מטעם הנתבעים העידה נתבעת 2, הנהגת. במהלך הדיון הוגשה ההודעה שמסרה למבטחת לאחר התרחשות התאונה (סומנה נ'/1).

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, מצאתי לקבל את התביעה אם כי לא במלוא סכומה.