אמזלג ואח' נ' עירית בני ברק ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לביטול פסק הדין שניתן ביום 3.8.17. המשיבה 3 (להלן: "העירייה") הגישה תגובה בה היא מתנגדת לביטול פסק הדין והמבקשת השיבה לתגובה. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

המבקשת איננה מכחישה כי היא היתה מודעת הן למועד הדיון הראשון שהתקיים ביום 8.3.17 והן למועד הדיון השני שהתקיים ביום 23.7.17. מעיון בשאילתת המסירות של המערכת עולה כי המבקשת חתומה על שלושה אישורי מסירה לפחות, בפרק הזמן שמיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין. העירייה בתגובתה ציינה כי מלבד המסירות שבוצעו באמצעות בית המשפט, בוצעו גם מסירות אישיות על ידה למבקשת. עוד פירטה העירייה כי נציג המבקשת, מר אברהם חינקיס, קיבל גם הוא את כתבי בי-הדין בעת ביקורו בעירייה והוא התבקש להגיש כתב הגנה ונמסר לו מועד הדיון. לטענת העירייה, ידעה המבקשת הן את מועד הדיון הראשון והן את מועד הדיון השני והיא בחרה שלא להתייצב ואף לא טרחה להגיש כתב הגנה. המבקשת כאמור איננה מתכחשת לכל האמור. המבקשת מנמקת את מחדלה בכך שנפלה, כביכול, שגגה במזכירות המבקשת ולפני שהמזכירה העבירה את חומר התביעה לגורמים המוסמכים אצל המבקשת לא הזינה המזכירה את התאריכים הנדרשים בהתאם לכתב התביעה ובהתאם לדין.

אינני מקבל את טענת המבקשת. סבור אני כי מדובר בטענה חלשה שאיננה יכולה להצדיק את מחדלה. המבקשת איננה מפרטת מה נעשה עם חומר התביעה לאחר שזה הועבר לגורמים המוסמכים אצלה. מדוע החומר לא טופל ע"י אותם גורמים מוסמכים? מדוע לא הוגש כתב הגנה? העובדה שהמזכירה, מתוך טעות אנוש כביכול, לא הזינה את התאריכים הנדרשים, בוודאי איננה יכולה להוות תירוץ לאי הגשת כתב הגנה, מה גם שכאמור המבקשת חתומה על שלושה אישורי מסירה לפחות (מטעם בית המשפט), ועל אישורי מסירה נוספים שבוצעו בהמצאות אישיות ע"י העירייה. האם בכל הפעמים שגתה המזכירה ולא רשמה את הדברים? נציג המבקשת היה בעירייה וגם שם נמסר לו החומר ונאמר לו כי על המבקשת להגיש כתב הגנה ולהתייצב לדיון. האם גם כאן ישנה טעות אנוש של המבקשת? המבקשת לא צירפה לבקשתה תצהיר של המזכירה בענין הטעות שביצעה כביכול, וגם לא צורף תצהיר של נציג המבקשת מר אברהם חינקיס אשר יסביר מה הוא עשה עם חומר התביעה שקיבל לידיו בעת ביקורו בעירייה ועם המידע בדבר מועד הדיון שנמסר לו באותו מעמד. טענת המבקשת כי "נפלה שגגה וטעות אנוש" איננה אלא סיסמה חלולה שאין בה ממש ואיננה מתיישבת עם העובדות, ומראה זלזול מוחלט של המבקשת בהליך המשפטי. מי אשר מזלזל בהליך המשפטי איננו רשאי לעתור לאחר מכן ובדיעבד, לבטל את פסק הדין שניתן נגדו.

זאת ועוד, מעיון בנתוני המערכת עולה כי פסק הדין הומצא למבקשת ביום 9.8.17 ואילו הבקשה לביטול פסק דין הוגשה רק ביום 14.9.17. מאחר שהמועד להגשה בקשה לביטול פסק הדין (להבדיל מבר"ע על פסק דין) הינו 7 ימים, אזי המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור, אף אם נביא בחשבון את ימי הפגרה. מאחר שמדובר במועד שנקבע בחיקוק אזי יש צורך בטעם מיוחד להארכת מועד להגשת הבקשה. המבקשת לא ביקשה להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין וממילא לא נתנה טעם, ובוודאי לא טעם מיוחד, להארכת המועד.

לאור האמור – הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. לפנים משורת הדין אינני עושה צו להוצאות בגין הבקשה.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ח, 03 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.