ברזנסקי נ' אבו-כליב

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שנתתי נגד הנתבע מס' 1 ביום 11/11/15 בהעדר הגנה והתייצבות.

הנתבע מס' 1 טוען כי לא קיבל את כתב התביעה וההזמנה לדין, וכי טענת התובעת כי ביצעה מסירה בהדבקה במענו ברח' גוש עציון 28א' חיפה אינה אמת, שכן רוב בני הבית, ובמיוחד אבי המשפחה החולה, נמצאים רוב הזמן בבית.

לגוף התביעה, פיצוי בגין דריסת התובעת וכלבתה ע"י רכב, שבבעלות רשומה של הנתבע מס' 1, טוען הוא כי הרכב הינו בשימוש אחיו, מר פאדי אבו כליב.

לבקשה לביטול פסק דין צורף תצהיר מר פאדי אבו כליב, לפיו נהג ברכב ביום התאונה במקום התאונה, שמע צעקה, עצר ולא ראה דבר. על כן אני מצרפת את מר פאדי אבו כליב כנתבע מס' 2.

טענת הנתבע מס' 1 כי לא קיבל את כתב התביעה הינה טענה כללית וסתמית, וכראייה כל ההחלטות בתיק נשלחו למען זה, חלקן נמסרו, חלקן לא נדרש, ובאחת אף צויין כי הנתבע אינו ידוע במען. המסירה בהדבקה בוצעה ביום 9/9/15 על ידי פקיד בית המשפט, במען הנכון, וזוכה לחזקת תקינות. בהעדר אישור מסירה חתום של מסירת כתב התביעה, אני נכונה לדון בבקשה משיקול דעת בית המשפט, ולמצוא טעם למחדל בספק במסירת כתב התביעה לידיו של הנתבע מס' 1 עצמו.

נימוק ההגנה של הנתבע מס' 1, לפיו לא נהג ברכב, מתאמת מתצהיר הנתבע מס' 2 ומהודעתו במשטרה ביום 13/10/13 (נספח לתגובה לתגובה). לפי תקנה 27ב' לפקודת התעבורה [נוסח חדש], אין לנתבע מס' 1 אחריות לנהיגת אחר ברכבו, אם הוכיח מי נהג ברכב.

אני מקבלת את הבקשה לביטול פסק דין, על מנת לאפשר בירור הטענות לגופן, ועל מנת לא לחטוא בסגירת דלתות בית המשפט בפני הנתבע מס' 1, וכפי שקבעתי ביום 26/4/17, התקיים היום גם הדיון לגופה של התביעה.

אני דוחה את הטענה כי הנתבע מס' 1 מכר את הרכב לנתבע מס' 2 ביום 1/11/13 (נ/1). הטענה לא נטענה בתצהירים, שנערכו ע"י עו"ד בבקשה לביטול פסק דין, וזכרון הדברים המקורי, שהוצג היום בדיון, הינו מסמך לא אמין, שסביר יותר שנוצר בדיעבד, על מנת למלט את הנתבע מס' 1 מאחריות לתאונה. הגרסה המתקבלת יותר על הדעת היא זו שעלתה בבקשת הביטול ובתצהירים לפיה הנתבע מס' 1 הינו בעל הרכב, שרכש אותו, ונתן לנתבע מס' 2 להשתמש בו ולנהוג בו מנהג בעלים.

התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי דווקא הנתבע מס' 1 הוא שנהג ברכב, והודתה כי בנסיבות התאונה, בערב ולאחר שהנהג לא עצר, אלא לרגע ונסע מהמקום, אינה יכולה להעיד מי מהאחים נהג ברכב. העדות, שלא התייצבו לדיון היום, לא יכולות היו לסייע בעניין, שכן כדבריה אחת הינה שכנה, שהגיעה אחרי המקרה לעזור לה והאחרת חברה, לה מסרה בטלפון את מס' הרכב.

לא הוכח כי הנתבע מס' 1 הוזמן להחקר במשטרה, ודווקא הנתבע מס' 2 נחקר תחת אזהרה ביום 13/10/14 (חקירתו צורפה לתגובת המבקש לתגובת המשיבה). הנתבעים טענו כי תיק המשטרה נסגר ואילו התובעת טענה כי התיק עדיין פתוח, אף נמשכת בו פעולת החקירה. בהעדר אסמכתא לאיזו מן הטענות, אני מקבלת את טענת הנתבע מס' 2 כי הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, ומורה על דחיית התביעה נגד הנתבע מס' 1.