ת"ק 7686-09-15 חגיגי נ' סטפנסקי ואח'

התובע התקשר עם הנתבעת 2 (להלן – "פלאפון") בעסקה לקבלת שירותי תקשורת. לטענתו, בין הצדדים סוכם כי תמורת השירותים ישלם סך של 300 ש"ח בכל חודש, וזאת תמורת שני קווים. התובע טוען כי בשלב מסוים גילה כי הוא מחויב בתשלומים נוספים לגביהם לא נתן את הסכמתו מעולם. התובע מוסיף וטוען כי בדיעבד גילה שפלאפון מחזיקה בהסכם, ובו חתומה לכאורה זוגתו על חיובים אלו. חתימות אלו לטענת התובע מזויפות. לאור כך, ביטל התובע את ההרשאה בבנק לחיוב חשבונו ועבר לחברה מתחרה. סך התשלומים שנגבו ביתר לטענת התובע עומד על 850 ש"ח. עוד טוען התובע כי נדרש לקבל יעוץ משפטי, בשל מכתב דרישה שקיבל מפלאפון. דרישה שמקורה, לפי הנטען, בזיוף האמור. בשל ייעוץ זה שילם התובע לעורך דין סך של 1,500 ש"ח.

ביחס לנתבע 1, הוגשה התביעה נגדו, בשל כך ששמו מופיע על גבי ההסכם, בו מופיעות החתימות שבמחלוקת. במהלך הדיון הסכימו הצדדים כי עובד זה לא פגש כלל בתובע, וממילא שלא החתים את זוגתו על ההסכם. הצדדים הסכימו שיש לדחות את התביעה נגדו.

פלאפון טוענת כי גביית היתר לה טוען התובע הנה בסך 624 ש"ח לכל היותר. כן טוענת היא התובע נותר חייב בגין שירותים שהוא אינו חולק על נכונותם סך של 450 ש"ח.

שמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהציגו. הצדדים הסמיכו אותי להכריע בתביעה על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט.

לאור כך, לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, אני מחליט לחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סך של 1,500 ש"ח. סכום זה מביא בחשבון את כלל טענות הצדדים ומביא לסיום את יחסי הצדדים בכל הקשור להסכם השירותים. כן תשלם הנתבעת 2 לתובע הוצאות בסך 500 ש"ח.

התביעה נגד נתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות.