גלבוע נ' המוסד לביטוח לאומי - תל אביב ואח'

בתיק זה הגיש התובע תביעה ובה עתירות למספר סעדים –

1. להורות לנתבע להעביר אליו תעתיק (בלשונו – תרגום) מודפס של החלטת ועדה של הנתבע בעניינו.

2. להאריך לו את המועד (בלשונו – עצירת המועד) להגשת ערעור מטעמו.

3. להורות לנתבע להשיב על סעיף 4 במכתב התובע אליו מיום 21.3.16.

4. לחייב את הנתבע לשלם לו פיצויים לדוגמא בגין בזבוז זמנו בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

מאחר שבתביעה קטנה עסקינן אין סעדים 1-3 בסמכות בית משפט זה.

לאחר קבלת כתב ההגנה, הכולל פרוטוקול מודפס של הועדה והחלטתה, הגיש התובע מעין כתב תשובה ובו חלק המוכתר בתאריך 1.2.17 שהוא למעשה עותק של תגובתו לבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף שהוגשה ביום 18.1.17, וחלק נוסף המוכתר בתאריך 22.2.17 שהוא לכאורה כתב התשובה.

במסמך מיום 1.2.17 מבהיר התובע כי בעקבות קבלת כתב ההגנה אין טעם בהמשך ההליך וכל שהוא מבקש הוא ארכה כך שהמועד להגשת הערעור עבורו יחל מיום קבלת כתב ההגנה ועימו הפרוטוקול המודפס לידיו.

מאחר שהסעד היחיד שנותר בתביעה אינו בסמכותו של בית משפט זה אך נוכח העובדה שמנגד מצוי מוסד של מדינת ישראל האמור להיות אמון על מענה לצרכי האזרחים הועברה הבקשה להארכת מועד לתגובת הנתבע.

בתגובתו מיום 29.3.17 הודיע הנתבע כי לפנים משורת הדין יסכים לראות בערעור ככזה שהוגש במועד אם יוגש תוך 30 יום.

בתשובה מיום 28.4.17 התרעם התובע על עמדת הנתבע בשל נסיבותיו האישיות ודרש לקבל ארכה ארוכה יותר, ובהחלטתי מיום 8.5.17 העברתי את התשובה לתגובת הנתבע על מנת לבחון שמא תהיה מצידו הליכה נוספת לקראת התובע בענין זה לפנים משורת הדין.

דא עקא, בתגובת הנתבע מיום 17.5.17 חזר הלה על עמדתו הקודמת.

בהחלטתי מיום 22.5.17 הבהרתי לתובע כי בהעדר הסכמה מצד הנתבע למתן ארכה נוספת נעדר בית משפט זה סמכות להעניקה לו, ועל כן – לאור הקשיים המשפטיים בנוגע להמשך ניהול התביעה במתכונתה ובקשת הנתבע לסילוקה על הסף מיום 18.1.17 הוריתי לתובע להודיע האם עומד הוא על תביעתו.

ביום 15.6.17 הגיש התובע תגובה נוספת אלא שבה כלל לא הגיב לנושא הסילוק על הסף אלא חזר להעלות טענות בנושא המועדים להגשת ערעורו.

בנסיבות אלה, מאחר שהסעד היחיד לו עותר כיום התובע אינו בסמכותו של בית משפט זה ומשאין הוא מגיב לגוף הענין אין מנוס ממחיקת תביעתו על הסף בהעדר סמכות עניינית לדון בה.

למרות התוצאה האמורה, לפנים משורת הדין ומאחר שמדובר באדם מבוגר הטוען לנכות ואינו בקיא בהליכים המשפטיים החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.