ת"ק 7650-09-15 לוי נ' בנק הפועלים בע"מ

במועדים הרלבנטיים לתביעה שבפני, התנהל חשבון הבנק המשותף של התובעת ובעלה, מר אורי לוי, ת.ז. XXXX בסניף הנתבע בחדרה.

בעתירתה לחיוב הנתבע בהשבת 4,000 ₪ שנמשכו מחשבונה – כך לגרסתה - ללא הרשאתה, טוענת התובעת כי בתאריך 23.8.15, במהלך בדיקה שגרתית של דף פירוט הפעולות בחשבון, היא גילתה כי ביום 10.8.15 נמשך מחשבונה הסכום הנ"ל של 4,000 ₪ וכי מדובר משיכה שלא בוצעה על ידה ו/או על ידי בעלה.

בעדותה בפני חזרה התובעת על הטענה העומדת בבסיס תביעתה וטענה כי החתימה המופיעה על טופס המשיכה שצורף לכתב הגנתו של הנתבע (ר נספח ב'), איננה חתימתה: "...לשאלת בית המשפט זו לא החתימה שלי. אמנם החתימה שלי קצת דומה אבל כשאני מוציאה כסף זו חתימה אחרת. אני חותמת כמו שצריך אם אני מוציאה כסף או מכניסה שיק אבל לפעמים הפקיד בעצמו אומר שזה קשקוש. באותו יום אני לא יצאתי מהבית. בעלי נכנס והכניס כסף. זה לא בעלי שהוציא. אני אומרת שזו טעות. הכסף שהוציאו מהחשבון שלי זה לא אני...".

בעלה של התובעת מר אורי לוי לא התייצב לדיון ולא העיד מטעמה בעוד שבנה מר בועז לוי אשר ליווה אותה לשני הדיונים שהתקיימו בפני, טען כי הבנק כשל בשמירה על כספה של אמו כמו גם באי שמירת סרטוני האבטחה מהמועד הרלבנטי וכי "חובת ההוכחה מוטלת על הבנק אשר צריך היה לבדוק לאן נעלם הכסף". לשאלתי מדוע אם כך לא פנו הוא או מי מהוריו בעלי החשבון אל המשטרה בטענה כי מאן דהוא זייף את חתימת אמו ומשך את הכסף, השיב מר לוי: "...אני אומר למה לא מנהל הבנק צריך ללכת למשטרה?"

נציגי הנתבע אשר דחו את טענות התובע ובנה נגדם מכל וכל, טענו להגנתם כי משיכת הסכום הנדון במזומן בוצעה על ידי התובעת בעצמה לאחר שהיא זוהתה על ידי הפקיד ששירת אותה וחתמה על טופס משיכת המזומנים. לתמיכת טענה זו הפנו נציגי הנתבע אל הדמיון הקיים בין חתימת התובעת על הטופס לבין דוגמת החתימה שלה בבנק (ר' נספח א') וטפסים נוספים בעסקאות קודמות עליהם היא חתמה (ר' נספחים ג'-ה') ובעקבות החלטתי בתום הדיון הראשון שהתקיים בתיק זה, העיד בפני גם הפקיד שעל פי הטענה ביצע עבורה התובעת את המשיכה, מר בשיר מואסי אשר אמר: "את המקרה הספציפי הזה אני זוכר, אני מזהה את הלקוחה- התובעת, בקשתי ממנה ת.ז. זיהיתי אותה לפי הנהלים, אח"כ בצעתי את המשיכה לפי בקשתה היא חתמה וזה עבר בשלום. ...התשובה שלי שלפיה התובעת היא זו שמשכה את הכסף מתבססת על הנוהל שעל פיו עבדתי ולא על סמך זיכרון של אירוע המשיכה הספציפי בעצמו". בתשובותיו לשאלות בנה של התובעת אשר סייע לה בניהול ההליך בתיק זה, הוסיף מר מואסי וסיפר: "...אני זוכר מקרה שהיה לי עם התובעת שבו בקשתי ממנה תעודת זהות היא התעצבנה ובכל זאת הוציאה תעודת זהות כי עמדתי על כך לפי הנוהל. היא הייתה מגיעה תמיד עם כובע. אני זוכר אותה בגלל המקרה של תעודת הזהות. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהיא ראתה אותי, היו פעולות קודמות שהיא ביצעה אצלי". בנוסף לכך ובתשובותיו לשאלותי גם כן, הבהיר מר מואסי כי במקרים בהם מציג בפניו הלקוח תעודת זהות, הוא נמנע מבדיקת התאמת חתימתו לדוגמת החתימה הנמצאת בבנק שכן "הדבר לא קריטי" ובתגובתו לטענת התובעת לפיה הוא "אף פעם לא בקש ממנה תעודת זהות", אמר: "אני אומר באופן וודאי שהתובעת בקשה למשוך כסף אצלי גם אחרי התלונה שלה וגם אז בקשתי ממנה תעודת זהות".

מר מוחמד מסארווה, מנהל מחלקת הבנקאות הפרטית בסניף הרלבנטי, טען בעדותו בפני כי במקרה נוסף אחר שארע בבנק עם התובעת הסתבר כי היא "שכחה שדברו איתה על שיחות ייעוץ, טענה כי הדבר לא קרה ונזכרה בו לאחר שהזכירו לה".

בתגובה לדברים אלה ולשאלתי, אמר בנה של התובעת: "אין לאמי בעיה של שכחה. אני לא רוצה לדבר על זה".

בעקבות טענות הצדדים ועיוני בראיות שהוצגו מטעמם, הוריתי לנציגי הנתבע להגיש לתיק ביהמ"ש את טפסי משיכות המזומן שבוצעו מחשבון התובעת ביום 8.9.15 ע"ס 15,000 ₪ (נ/3 – משיכה שבוצעה על ידי בעלה של התובעת ו – 2,000 ₪ (נ/4 - משיכה שבוצעה על ידי התובעת בעצמה).

בנוסף לכך ולאור המחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע למשך הזמן בו מחויב הנתבע לשמור את סרטוני האבטחה ונהלי זיהוי הלקוח, הוריתי לנציגי הנתבע להגיש את הנהלים הללו לעיוני.

בהודעת הנתבע מיום 2.8.16 שהוגשה בעקבות החלטתי הנ"ל, צוין כי אין לו לנתבע נהלים המחייבים אותו לשמור את סרטי האבטחה וכי מערכות הטלוויזיה במעגל סגור הפועלות בו מיועדות לצרכי בטחון ואבטחה בלבד ולא לתיעוד הפעילות הבנקאית השוטפת. בכל הנוגע לנהלי זיהוי הלקוח ביקש הנתבע כי אלה ייבחנו על ידי בלבד בשל הסודיות החלה על נהליו הפנימיים.

לאחר ששמעתי את טענות התובעת ובנה ואת עדויותיהם של נציגי הבנק, ועיינתי בראיות שצורפו לכתבי הטענות ובמסמכים הנוספים שהוגשו, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.