ת"ק 7569-05-14 אטיאס נ' א. רויטמן אלברט ואח'

לפניי תביעת התובע לנזק רכוש שנגרם לרכבה בתאונת דרכים, בה היה מעורב הנתבע מס' 1, נוהג ברכב הנתבעת מס' 2.

התובעת טוענת כי נהגה ברח' החצב, לאחר שיצאה מביתה, ונסעה אחרי הנתבע. הנתבע סטה ימינה לתחנת אוטובוס, וכאשר חלפה על פניו, יצא לפתע שמאלה בפראות, פגע ברכבה והדף אותה שמאלה אל הנתיב הנגדי. התובעת שיערה כי הנתבע ביקש לבצע פניית פרסה.

הנתבע טוען כי נסע בצד ימין של הכביש, לאחר שיצא מביתו שברח' כליל החורש, המשתלב עם רח' החצב מימין, התובעת החלה בעקיפתו ולפתע חזרה ימינה ופגעה בו. התובע שיער כי "נלחצה".

הוגשו תמונות שני כלי הרכב, הודעות על תאונה, תכתובת בין הצדדים, ושני הנהגים מסרו את גרסתם לתאונה.

לאחר ששמעתי את הנהגים והשוויתי בין גרסאותיהם ובין התמונות, אני מחליטה לדחות את התביעה ומקבלת את גרסת הנתבע לאירוע התאונה.

בדרך כלל הרכב שסוטה מכיוון הנסיעה נפגע בפינה, בחלק הבולט ביותר לכביש. הפגיעה ברכב הנתבע הינה בפגוש הקדמי אך בחלקו הצידי, ואין לו כל פגיעה בחזית. הפגיעה ברכב התובעת, כפי שהדגישה בעדותה, היתה "בפינה איפה שהפנס והכנף ולא בדלת אלא יותר מלפנים" (פרוטוקול, עמ' 3, שורה 1). הפגיעה ברכב התובעת מתמשכת מהפנס הראשי הימני עד הגלגל והכנף, ותואמת סטיה שלה שמאלה בחזרה לנתיב הימני ומיד בריחה חזרה שמאלה. כאשר בשני כלי הרכב ניכרים סימני השפשוף של הצבע מהרכב האחר, כלומר ששני כלי הרכב היו בתנועה ולא הנתבע ביציאה מעצירה.

סיבה נוספת להעדפת גרסת הנתבע הינה גם קרבת מקום התאונה לככר. אין סבירות שהנתבע יבקש לבצע פניית פרסה או פניה שמאלה באמצע הכביש, בעוד ביכולתו להמשיך ולבצע זאת בככר הסמוכה, בעוד שמיקומו של רכב התובעת בנתיב הנגדי, והקרבה לכיכר הולמים את טענת הנתבע כי היא עקפה אותו, או היתה בנתיב השמאלי, וביקשה לחזור ימינה לנתיב הנסיעה לפני הככר. בעלה העיד כי לא סביר שהיתה מבצעת עקיפה כה סמוך לכיכר, ואכן הדבר תומך בכך שביקשה לחזור לנתיב הימני לפני הככר, אך נתקלה ברכב הנתבע שנסע מימינה, וחזרה שמאלה מה"לחץ" אליו נקלעה.

האפשרות שהנתבע יצא בנסיעה ימינה ממצב עצירה ויצליח להדוף את רכב התובעת שמאלה לנתיב הנגדי אינה עומדת במבחן ההגיון. לו כך היה, היתה התנגשות קלה וכאמור פגיעה פינתית קדמית ברכב הנתבע.

הסיכום הינו כי הגרסאות, מיקום כלי הרכב ובעיקר מיקום הפגיעות תומך בגרסת הנתבעים.