ת"ק 7527-02-17 הולנדר נ' קדם ואח'

1.לפניי תביעה שהגישה התובעת לפיצוי כספי בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבה בשל תאונת דרכים שארעה בין רכבה לבין רכב הנתבעת 1.

2.לטענת התובעת, החנתה היא את רכבה ברח' ריינס בגבעתיים ובעודה חוגרת את בנה בחגורת בטיחות הגיח רכב הנתבעת 1 ופגעה בדלת רכבה שהיתה פתוחה לכיוון הכביש.

3.בכתב הגנתן, טוענות הנתבעות, כי בעת שרכב הנתבעת 1 נסע ברחוב נפתחה לפתע דלת רכב התובעת וגרמה לתאונה בין הרכבים.

דיון והכרעה

4.בדיון שנערך בפניי, העידה התובעת כי החנתה את רכבה בצד שמאל של הכביש ודלת הרכב פתוחה לכיוון הכביש בעת שהכניסה את בנה וחגרה אותו בחגורת בטיחות. באותה עת חלפה הנתבעת עם רכבה ופגעה בדלת רכב התובעת. לטענתה, על הנתבעת 1 היה להמתין עד שתסיים היא לחגור את בנה ואזי לא היתה מתרחשת התאונה.

5.הנתבעת 1 העידה, כי ראתה את רכב התובעת חונה בצד שמאל וחלפה היא על פני הרכב ואזי שמעה היא את המכה והפגיעה בין הרכבים. לטענתה, התובעת ניגשה לפתוח את הדלת ורק בעת שחלפה על פניה נפתחה הדלת.

6.הנתבעות הציגו בדיון תמונות נזק של שני הרכבים, אשר סומנו נ/1 ו- נ/2, ומהן עולה כי קצה הדלת הימנית אחורית של רכב התובעת נפגעה ואילו ידית דלת אחורית שמאלית וחלק אחורי של הדלת ברכב הנתבעת 1 נפגעו במהלך התאונה. בנסיבות אילו עולה, כי אין זה סביר כי דלת רכב התובעת היתה פתוחה באותו מפתח בעת שרכב הנתבעת חולף על פניה, שאם כך היה רכב הנתבעת פוגע בדלת רכב התובעת באמצעות החלק הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת ולא בחלק אחורי שמאלי שלו, בהנחה שזו נוסעת בקו ישר בכביש. טענה כי הנתבעת נסעה בכיוון אלכסוני לא הועלתה ועל כן אין מקום להניח אחרת. מכאן, שדלת רכב התובעת נפתחה לרווחה או במפתח גדול יותר בעת שרכב הנתבעת חולף כדין על פניה בכביש. ולפיכך, לא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה הנתבעת 1 ראתה את הדלת פתוחה ובכל זאת נסעה בכביש ללא שהמתינה בסבלנות. אלא שגם אילו היה כן הדבר, היה בכך להטיל על הנתבעת 1 מקצת האשם לתאונה אך לא היתה זאת הסיבה המכרעת לקרות הנזק.

יצוין ויודגש, כי חובת הזהירות העיקרית מוטלת דווקא על מי שפותח את דלת הרכב ללא כל אמצעי זהירות להבטחת שלומם של עוברי הדרך, במיוחד כשהפתיחה של הדלת היא לכיוון מרכז הכביש ולא כנדרש לכיוון המדרכה. ההנחה של התובעת, כי בעת פתיחת הדלת יש לה זכות ראשונית ושכל משתמשי הדלת צריכים להמתין לה, הנחה שגויה היא. מלכתחילה, היה על התובעת לדעת כי בעשותה כן, פוגעת היא בזכות השימוש בכביש של רכבים אחרים ואין היא רשאית לעכבם שלא לצורך רק בשל רצונה לחגור את בנה בכיוון מסוים של הרכב. אילו רצתה לעשות כן כדין, היה עליה לחנות בצד ימין של הכביש ולפתוח את הדלת לכיוון המדרכה, ואזי היתה נמנעת התאונה. התובעת לקחה סיכון בפתיחת הדלת לכיוון הכביש תוך שאינה נוקטת את כל אמצעי הזהירות הדרושים לעניין בכל רגע נתון שבו הדלת פתוחה, ובכך פעלה בניגוד להוראת תקנה 80(א) לתקנות התעבורה. התרשלותה זו, היא שגרמה לתאונה ולנזק שנגרם לרכבה בעת המפגש בין הרכבים, והיא הסיבה המכרעת לקרות הנזק לרכבה. מכאן, שהתאונה נגרמה ברשלנותה שלה, ללא שניתן להחיל כל אשם על הנתבעת 1.

7.לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה, ללא צו להוצאות.