ת"ק 7480-07-16 טאובי נ' אלביליה

1)התובע הינו הבעלים של דירת 4 חדרים הנמצאת בנהריה, רח' ההגנה 42/12 (להלן: "הדירה").

הנתבע שכר את הדירה מהתובע לתקופה של שנה, החל מ- 23/03/15 עד 22/03/16 (להלן: "תקופת השכירות") ובקשר לכך נחתם ביניהם הסכם שכירות (מוצג ת/1). בפועל פונתה הדירה והוחזרה לתובע בסוף חודש מאי 2016. במהלך תקופת השכירות ועד לפינוי הדירה התגוררו בה הנתבע ואמו, הגב' סיגלית אלביליה (להלן: "האם").

כפי שעולה מעדות התובע, המשך שהייתם של הנתבע ואמו בדירה לאחר סיום תקופת השכירות, עד סוף מאי 2016, היתה בהסכמת התובע (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 15 – 17).

2)לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, הנתבע נותר חייב שכר דירה של שלושה חודשים בסכום כולל של 8,400 ₪ וגרם נזקים בסכום כולל של 5,000 ₪. לכן הגיש את תביעתו שבפניי, בה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו את הסך של 13,800 ₪.

כאן המקום לציין כי התובע לא דייק בחישוביו. מאחר ששכר הדירה המוסכם היה 2,700 ₪ לחודש, הרי שאם קיים חוב עבור 3 חודשים הוא מסתכם ב- 8,100 ₪ ולא ב- 8,400 ₪. זאת ועוד, 8,400 ₪ + 5000 ₪ זה 13,400 ולא 13,800 ₪ כפי שהוא תבע.

3)לטענת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה, הוא שילם לתובע את מלוא שכר הדירה עבור התקופה בה הוא ואמו התגוררו בדירה, למעט שכר דירה עבור החודש האחרון, לגביו סוכם כי יקוזז מעלות המזגנים שהנתבע התקין בדירה והושארו בה בעת הפינוי.

אשר לנזק הנטען, הכחיש הנתבע כי הותיר נזקים בדירה.

4) לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות התובע והאם, הגעתי למסקנה כי אין לתת אמון בגרסת התובע בכל הקשור לקיומו של חוב שכר דירה ו/או לקיומו של נזק שנגרם לדירה על ידי הנתבע ו/או על ידי אמו ואני מעדיף בעניין זה את גרסת הנתבע, כעולה מכתב ההגנה ומעדותה של האם. התובע השאיר עלי רושם בלתי אמין, גירסתו מעוררת לא מעט תמיהות ותהיות ולא עומדת במבחן ההגיון, כפי שיובהר להלן: