ת"ק 7442-06-14 אטלס נ' עיריית נצרת עילית

לפניי תביעה קטנה בסכום של 1,650 ש"ח לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לתובע כתוצאה מדו"ח חנייה שהוטל עליו שלא כדין, כנטען. מכתב התביעה עולה, כי לצורך בירור התביעה נאלץ התובע להופיע ל- 3 דיונים בבית משפט אשר בסופם זוכה וכעת הוא עותר לתשלום בגין הוצאות הנסיעה והפסד ימי העבודה.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי התובע אינו זכאי לסעד הנדרש שעה שלא הוכיח טענותיו ביחס להתנהגות רשלנית כלשהי מצד הנתבעת. על פי גרסת הנתבעת, דו"ח החנייה נרשם כדין זאת לאחר שנמצא, כי התובע העמיד את רכבו במקום חנייה אסור בניגוד לסעיף 6(א)(2) לחוק העזר של עיריית נצרת עילית (העמדת רכב והחנייתו) תשס"ה-2004.

לדברי הנתבעת, כתב אישום הוגש כנגד התובע (חע"מ 5072-01-10) וביום 4.10.10 התקיימה הקראה בתיק, אז טען התובע כי במועד הרלוונטי העמיד את רכבו במקום לצורך פריקת ו/או טעינה של סחורה. מאחר ובעת הדיון לא היה בידי התובע ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בגרסתו, נקבעה הקראה נוספת ליום 6.1.11 לאחר שבמועד זה הציג התובע מסמך להוכחת גרסתו, נקבע התיק לשמיעת ראיות. ביום 24.10.11 נחקר התובע ובתום הדיון הוחלט על הגשת סיכומים בכתב. ביום 23.2.12 הודיעה הנתבעת לבית המשפט כי מאחר ולא ניתן יהיה להוכיח מעבר לכל ספק כי הנאשם, התובע, ביצע את העבירה, הוחלט על חזרה מכתב האישום. עוד באותו היום ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת יפעת שטרית המורה על זיכוי התובע.

בנסיבות המתוארות לעיל, סבורה הנתבעת כי היא לא התרשלה בטיפול בדו"ח וכי חזרתה מכתב האישום נבעה בשל הקושי להוכיח את ביצוע העבירה ותו לא.

ביום 19.10.14 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים.

התובע חזר על גרסתו וטען, כי מלכתחילה לא היה מקום ליתן דו"ח לרכב מסחרי שהעמיד את רכבו במקום המותר לפריקה וטעינה של סחורה. כן, טוען התובע כי בשל התנהלות הנתבעת הפסיד 3 ימי עבודה שכן, גם לאחר הדיון השני בו הציג ראיה לכך שבמועד הרלוונטי הוא פרק סחורה, לא השכילה הנתבעת לחזור בה מן האישום ובשל כך נאלץ להגיע לדיון נוסף לשם שמיעת ראיות.

מנגד, טענה הנתבעת כי המקרה דנא אינו מסוג המקרים המזכים בפיצוי לאור העובדה שהתובע העמיד את רכבו בניגוד לדין כאשר אין חזקה שכל רכב מסחרי אכן מבצע פעולה של פריקה וטעינה. כן, טוענת הנתבעת כי אין לייחס לה אחריות כלשהי בשל מספר הדיונים שהתקיימו בבית המשפט במסגרת תיק חע"מ 5072-01-10. היות והתובע לא הציג בפני בית המשפט ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בגרסתו, נאלצה כב' השופטת לקבוע מועד חדש להקראה, רק אז לאחר שהציג התובע את המסמך הרלוונטי, נקבע התיק להוכחות כאשר רק לאחר מכן ועד לשלב הגשת הסיכומים הבינה הנתבעת כי עולה ספק ביחס ליכולתה הראייתית להביא להרשעתו של התובע והחליטה שלא להמשיך בניהול התביעה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות.