ת"ק 7360-02-17 ממן נ' אוחנה

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע בגין הפרת הסכם שכירות. התובע הינו משכיר אשר שכר לנתבע דירה ומבנה במסגרת הסכם שכירות. לטענת התובע היה אמור לקבל את המושכר בתאריך 1.9.16 כפי שנמסרו על ידו לנתבע. לטענת התובע שלח לתובע הודעה שהוא מגיע בתאריך 28.8.16 על מנת לקבל את המושכרים לידיו וזאת על פי הסכם השכירות. לטענת התובע הגיע במועד שנקבע והמתין עד למועד שנקבע ליום 1.9.16. לטענת התובע בתאריך המסירה, מסר לו הנתבע כי אביו יפנה את הציוד לאחר התאריך שנקבע על מנת שישלים את פינוי הנכס ויתקן את הליקויים הנדרשים. לטענת התובע הדבר לא קרה במשך 13 יום וכי מאחר ולא קיבל לידיו את הנכסים חזר לירושלים. התובע שלח לנתבע הודעה בדבר הפרת חוזה וכי ניתנת לו ארכה עד ליום 10.10.16 לצורך תיקון הליקויים. התובע טוען כי הנכס והמבנה היו חדשים לגמרי. אשר על כן, תובע התובע סכום של 50$ עבור כל יום של איחור על פי הסכם השכירות וזאת נכון למועד קבלת הנכסים לאחר תיקון הליקויים. התובע מנה בכתב התביעה רשימה של חסרים וביניהם: ברזנט נגד מים מעל פרגולה שהיתה מתחת למפוח של המסעדה, מזרן עמינח 140X 190, פלטה למיטה בודדת במידה 190X90 ו- 6 אדניות. עוד מנה התובע שורה של ליקויים שנגרמו לנכסים על פי הפירוט הבא: תיקון מדרגות, אריחים שבורים עד נקודת הגז ; תיקון קיר אבן ירושלמית בכניסה כולל שער הכניסה; תיקון קיר חיצוני סתימת חורים של הארובה, ניקוי השומנים וצביעה בלבן; החדר בתוך המבנה חדר שהוסב למטבח מחדר זה מבקש התובע כי יוסרו החרסינות וצנרת המים; תיקון דלתות הפנים וצביעתם בצבע לבן; ציפוי דקורציה בתקרה; תיקום מערכת החשמל כפי שהיתה לטענת התובע; צביעת העץ בחזית של המבנה וסגירת קידוחים בעץ.

נוכח כל האמור, תובע התובע סכום של 1,00 ₪ בגין הפרת הסכם, בזבוז 12 ימי עבודה לפי שכר של 498 ₪ ליום וסך הכל 5,976 ₪, שכר טרחה ועוגמת נפש בסך של 2,000 ₪. סך הכל סכום התביעה – 19,976 ₪. בנוסף לכל מבקש התובע כי הנתבע יפקיד שטר ערבות בבית המשפט עד לתיקון והשלמת החסרים בסך של 25,000 ₪ ותשלום ארנונה עד לקבלת הנכסים בפועל.

הנתבע הגיש כתב הגנה והבהיר את העובדות ולפיהן בבעלות התובע מתחם של שתי דירות מגורים במפלס (1-) ביחס לכביש המוביל לשכונת המגורים וכי במפלס (0) קיים מבנה של חנייה אותו השמיש התובע לחנות. הנתבע שכר מהתובע דירת מגורים אחת מתוך השתיים ובנוסף את מבנה החנייה. לטענת הנתבע, מבנה החנייה היה במצב של שלד ללא תקרה, ללא צבע, למעט טיח פנימי לבן וללא נקודת חשמל למעט נקודה ראשית ללוח החשמל. לטענת הנתבע הוא השביח על חשבונו את מבנה החנות, צבע אותו והשלים את בנייתה של תקרה דקורטיבית, נקודות חשמל ושיפוץ כללי, הכל על חשבון הנתבע בלבד. הנתבע הפעיל עסק למזון מהיר במבנה החנייה וזאת תוך שהתובע התחייב להוציא היתרים כדין אך לא עמד בהבטחותיו. לטענת הנתבע, בתקופת השכירות האחרונה הודיע הנתבע על רצונו לסיים את תקופת השכירות הואיל ושכר נכס חלופי המצוי במרכז המסחרי החדש ביישוב שלומי ומאז החל התובע במסע נקמה והצקה בלתי פוסקים.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי טענותיו של התובע בדבר מועד מסירת הנכס מוכחשות וכי הוא מסר את הנכס לתובע ב- 1.9.16 הוא מועד מסירת החזקה הקבוע בהסכם השכירות שבין הצדדים. על מנת לבסס טענותיו, צירף הנתבע צילום פוסט שהעלה בתובע בפייסבוק שלו עם שלט לפיו החל מיום 1.9.16 ניתן לשכור את הנכס. וכי עשה זאת ביום 14.8.16 וכן ב- 17.8.16. זאת ועוד, טען הנתבע כי התובע עצמו מודה כי נתן ארכה לנתבע עד ליום 10.10.16 ועל כן לא ברורה טענתו בדבר פיצוי המגיע לו. לגבי החסרים הנטענים בכתב התביעה טוען הנתבע כי התובע מוסר פרטים שאינם אמת וכי הברזנט הוסר על ידי התובע בעצמו וכי לעניין המזרן הרי שהמזרן הוצא לפני כשנתיים וכי מדובר במזרן ישן והנתבע כלל לא עשה בו שימוש. זאת ועוד, נטען בכתב ההגנה שהאדניות אותן הזכיר התובע בכתב התביעה הוצבו על ידי התובע בעצמו מעל החומה החיצונית הגובלת במדרכה הציבורית ואינן מהוות ולא היו חלק מהמושכר ולנתבע לא היתה כלל שליטה על האדניות הללו. לעניין הליקויים, טען הנתבע בכתב ההגנה כי חלק מהליקויים להם טוען התובע אינם באחריות הנתבע ואינם חלק מהמושכר וכי מדובר בבלאי הנובע משימוש סביר וזאת מבלי שיתפרש הדבר שהנתבע ולו ברמז מודה באחריות כל שהיא לנזק הנטען על ידי התובע. עוד טען הנתבע בכתב ההגנה לגבי פנים המבנה כי בהתאם להתחייבות החוזית השיב הנתבע לתובע את החנות במצב שבו הוא קיבל אותו ואף למעלה מכך לאחר שהשביח את החנות.

בדיון שבפני חזרו הצדדים על טענותיהם. התובע טען כי היה צריך לקבל את המושכר בתאריך 1.9.16 וכי הוא עצמו נתן ארכה עד לתאריך 10.9.16 וכי לא היה פינוי של הנתבע. וכי לאחר שהתובע פינה את המושכר נעל את הדירה וכי הנתבע טען שאין לו זמן לפנות של המבנה של המחסן. לטענת התובע, ההפרה של הסכם השכירות מתבטא בכך שהנתבע לא החזיר לו את המפתח של המבנה. התובע הגיש תמונות משנת 2010 של המושכר לבית המשפט וטען כי אין לו כל תמונות משנת 2012 של המושכר (ת/1). כמו כן הגיש תמונות של הנזקים שנגרמו למושכר (ת/ 2 ). זאת ועוד, טען התובע כי הוא תובע בגין הנזקים והפרת ההסכם ולעניין בזבוז הזמן וימי עבודה שהגיע במיוחד מירושלים לקבל את המפתחות בתאריך 1.9.17 וכי לדיון לא הצטייד בדו"ח הנוכחות שלו ממקום העבודה. לעניין טענות הנתבע לפיהן היו דיירים נוספים בנכס המושכר, טען התובע כי מדובר בזוג עם שני ילדים וכי הם לא יעשו נזקים במדרגות.

הנתבע חזר על טענותיו בדיון והוסיף כי החזיר את המפתח לנתבע ואף הוסיף וטען כי פינה את המבנה הרבה לפני כן וכי הוא שוכר מבנה שני במרכז מסחרי בשלומי. זאת ועוד, טען הנתבע כי התובע פרסם את הנכס להשכרה כבר ביום 14.8.16 בפייסבוק. לעניין הנזקים טען הנתבע בדיון כי הנכס שירת שני דיירים ולא רק את הנתבע וכי יש שם שתי דירות וכי הדירה מחולקת לשניים וכי הוא עצמו היה מי שטיפל בחשבונות החשמל ומים של הדיירים, לרבות הדיירים האחרים כאשר התובע עצמו לא שילם. הנתבע טוען כי לאחר שהדיירים לא שילמו והוא נאלץ לשלם, הודיע לתובע כי הוא רוצה לעזוב את הדירה, אבל התובע לא הסכים לכך.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, סבורני כי דין התביעה להידחות. חובת ההוכחה מוטלת על התובע להוכיח את כל הנזקים והעובדות שלהן הוא טוען בכתב התביעה. במקרה שלפני שתי גרסאות הצדדים שונות אחת אל מול השנייה שוכנעתי שגרסתו של הנתבע עדיפה עלי. בנוסף, במהלך הדיון שבפני התברר כי חוץ מהנתבע התגוררו במקום דיירים נוספים אשר לטענת התובע ברור לו כי הם לא אלו שגרמו נזקים למושכר. לא שוכנעתי כי נגרמו נזקים וזאת נוכח העובדה שלא הונחה בפני כל תשתית ראייתית למצב המושכר ערב כניסתו של התובע. אמנם התובע הציג תמונות של הנכס אשר לטענתו נמצא במצב משובח ותקין אך תמונות אלה צולמו לטענת התובע בשנת 2010, שנתיים עובר לכניסת התובע למושכר (בין אם מדובר במבנה המחסן ובין אם מדובר במבנה המגורים). לכך יש להוסיף את העובדה שבכתב התביעה לא צויין על ידי התובע כי יש במקום מתגוררים דיירים נוספים והוא בחר להשליך יהבו על הנתבע בלבד. זאת ועוד, טוען התובע בכתב התביעה כי הוא תובע על הפרת חוזה השכירות וזאת בשל עיכוב בהחזרת המושכר ואולם בדיון שבפני טען התובע כי ההפרה מתבטאת באי החזרת המפתחות, דבר אשר לא הוכח דיו ולא שוכנעתי כי אכן הנתבע התמהמה בהחזרת המפתחות. לא ברורה סוגיית ההמתנה של התובע 12 יום עד אשר חזר לירושלים. ראשית לא ברור מדוע היה צריך התובע להמתין ולהפסיד ימי עבודה במשך 12 יום רק בשל העובדה שלטענתו לא קיבל את המפתחות וטענה זו איננה מתיישבת עם ההיגיון וניסיון החיים. אני קובעת כי גרסתו של הנתבע עדיפה עלי וכי שוכנעתי כי החזיר את המושכר בזמן ואף את המפתחות. לא שוכנעתי כי נגרמו נזקים או חסרים למבנה המושכר. לא ברור מתי צולמו התמונות אשר הוגשו לבית המשפט בעניין הנזקים שטוען להם התובע (יצוין כי תחת התמונות שהוגשו לבית המשפט נרשם 2011 נזקים).

נוכח האמור, אני סבורה שהתובע לא הוכיח את תביעתו ולפיכך אני דוחה את התביעה.

באשר לצו הוצאות, חרף התוצאה אליה הגעתי אינני מטילה הוצאות על התובע.