ת"ק 7302-04-16 שלו ואח' נ' סיני ואח'

בפני תביעה בגין נזק רכוש בתאונת דרכים שארעה ביום 22.1.14, כאשר התובע מס' 2 (להלן: "התובע"), רכב על קטנוע ברח' יוסף לוי בחיפה, ואילו הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), פנה עם רכבו שמאלה בצומת, והקטנוע ועליו התובע פגע בו. הנתבע הורשע על פי הודאתו ביום 21.7.15, בבית המשפט לתעבורה בחיפה בתיק ת"ד 4126-12-14.

למעשה, אין מחלוקת על אחריותו של הנתבע לתאונה וזאת לאור האמור בסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי, מהדורת 2009, בעמ' 1556). עם זאת הנתבעים מפנים לגזר הדין, שהפנה לרשלנותו התורמת של רוכב האופנוע שנהג בזמן התאונה בטרם קיבל רשיון. בנוסף, מפנים הנתבעים לכך שהאופנוע לא נבדק ע"י שמאי במועד התאונה אלא רק ביום 12.10.15., היינו קרוב לשנתיים לאחר התאונה.

על פי סעיף 42א(ב)(2) לפקודה ברור כי ממצאים שבגזר הדין אינם בגדר ראיה לכאורה לאמיתותם. מאידך גיסא, גם אין בהרשעה כדי למנוע קביעת רשלנות תורמת (ראה למשל:ע"א 8684/11 שלמה (שלומי) אלקיים נ' עזבון המנוח ניב יבור [פורסם בנבו]). אבחן על כן את העובדות כפי שהתבררו בפני.

במהלך העדויות בפני התבררו העובדות הבאות: לגבי התאונה עצמה, אין חולק כי רכב הנתבע נכנס בנסיעה איטית לצומת, וכי בשל תקלה כלשהי לא השלים את הסיבוב אלא עלה על המדרכה ולמעשה חסם את נתיבו של התובע. מן הצד האחר ברור כי התובע נהג בלא רשיון, ולפי עדותו אף נהג לראשונה אותו יום בקטנוע, ולפיכך קיים סיכוי ניכר כי אם היה נהג מיומן וזהיר, היה מספיק לעצור בטרם הפגיעה, או לפחות היתה מוקטנת הפגיעה, כך שקיימת רשלנות תורמת לתאונה. בהקשר זה גם יתכן שמהירותו של נהג הקטנוע לא תאמה את תנאי הדרך.

כאמור, הקטנוע נבדק ע"י שמאי רק כשנתיים לאחר התאונה. לגרסתו של התובע, הקטנוע היה לפני התאונה ממועד עלייתו על הכביש בחודש ספטמבר 2013 ועד התאונה בחודש ינואר 2014 במחסן ללא שימוש. עוד לגרסתו היה שוב הקטנוע ללא שימוש עד שקיבל רשיון נהיגה – היינו עד 17.12.14. לגרסת התובע מאז נהג בקטנוע פעמיים ביום, והקטנוע לא עבר כל תאונה. גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת אמו של התובע, התובעת 1, שהעידה כי הקטנוע נמצא במחסן בגלל הנזקים מהתאונה, וכי גם כרגע מצוי במחסן ללא שימוש. לתובעת 1 לא היה כל הסבר מדוע גם כיום נמצא הקטנוע ללא שימוש.

גרסה סותרת זו, מעלה חשד כבד כי הקטנוע עבר תאונה נוספת לאחר התאונה מחודש ינואר 2014, שכן אחרת קשה לקבל את הטענה כי יועמד זמן ניכר ללא שימוש, בלא סיבה נראית לעיין.

בנסיבות האמורות, ומאחר ונטל השכנוע להוכחת הנזק רובץ על התובעים, אינני יכול לאמץ את הנזקים שנקבעו בדוח השמאי כעולים מהתאונה. אכן, התאונה נגרמה בין היתר בשל רשלנותו של הנתבע. דא עקא, שעל התובעים רבץ הנטל להוכיח את הנזקים שנגרמו להם בגין התאונה. בכך שהקטנוע לא נבדק מייד לאחר התאונה גרמו התובעים נזק ראייתי לנתבעים, שכיום כבר לא ניתן לתקנו. לא ניתן להסתמך על דוח שמאי שבדק את הקטנוע תקופה כה ארוכה לאחר האירוע. בדיקה שכזו אינה מוכיחה דבר.

לאור האמור, התביעה נדחית.

בהתחשב בעובדה, שהתאונה נגרמה ע"י התנהגותו הרשלנית של הנתבע, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות בתיק זה.