ת"ק 7231-11-15 כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

תביעה קטנה ע"ס 32,000 ₪ לפיצוי בגין לשון הרע.

לתובע היה חשבון בבנק הנתבע, ( להלן: "הבנק") . לטענת התובע , הבנק מסר ל- BDI   ( להלן: "בי.די. איי)' מידע שאינו נכון ולפיו שלח הבנק לתובע שלושה מכתבי התראה בגין אי פירעון חובות בתאריכים 15.5.2011, 1.8.2011 ו- 9.7.2008. מידע זה, כך התובע, אינו נכון קרי: המכתבים הנ"ל מעולם לא נשלחו לו.

בעקבות פנייתו אל הבנק הסכים הבנק למחוק את מכתב ההתראה הראשון מיום 9.7.2008. אך סירב למחוק את שני המכתבים הנוספים.

לטענת התובע , פרסום לפיו פלוני אינו פורע חובותיו מהווה לשון הרע. יותר מכך, התובע פנה לקבל הלוואות ומשכנתא ונדחה בשל המידע הלא נכון הנ"ל שמסר הבנק ל- "בי.די.איי".

משכך, מבקש הוא כאמור לחייב את הבנק לפצותו בסך של 32,000 ₪.

התובע מפנה לפסק הדין שניתן בבית משפט השלום בבית שאן בת.א 53101-5-12 , ( להלן: "פסק הדין") , שבו נקבע כי מלבד מכתב התראה אחד שנשלח לתובע באוגוסט 2011 לא נשלח לו על ידי הבנק מכתב נוסף כלשהו. לטענת התובע, פסק הדין הקים לטובתו השתק פלוגתא שמכוחו יש לקבוע בהליך זה כי מכתב ההתראה מיום 15.5.2011 לא נשלח. מכאן שהמידע שמסר הבנק ל - "בי. די . איי" שגוי.

הבנק טען להגנתו כי הדיווח ל "בי.די.איי" בגין ההתראה משנת 2008 התיישן, ואינו מופיע בנספחי כתב התביעה כך שספק אם בכלל נעשה אך סביר להניח כי אם הבנק הסכים למחיקתו אזי הדבר נבע מהיותו ד"וח עתיק אשר ממילא צריך להיגרע בחלוף חמש שנים מיום הדיווח.