ת"ק 7206-07-14 מזוז נ' סמטת גן עדן בע"מ

1.בפני תביעה כספית בסכום של 6,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, ממנה רכשה שמלת ערב. לטענת התובעת, בתאריך 22.12.13 -4 ימים לפני חתונת ביתה, הגיעה התובעת עם ביתה לחנות הנתבעת ובחרה דגם של שמלה, אשר הובטח לה כי תובא במידה גדולה יותר ותותאם למידות התובעת.

לטענת התובעת, הגיעה למחרת לביצוע מדידות ואף בחרה מחוך אחר מזה שהופיע בשמלה, אשר הובטח לה כי יותאם למידותיה. למחרת ביום 24.12.13,הגיעה התובעת בלווית ביתה, מדדה את השמלה ואולם, לטענתה, השמלה הייתה צמודה מידי לגופה והמחוך לא תאם ולפיכך ביקשה תיקונים נוספים ומשנענתה בשלילה, ביקשה לבטל את העסקה.

לטענת התובעת ,משגם בקשה זו סורבה, הסכימה להגיע למדידה נוספת לאחר תיקון המכפלת. התובעת טענה כי הגיעה בפעם הרביעית לחנות ,הפעם כשהיא מלווה גם בבעלה ולאחר שאף הוא סבר כי התיקונים אינם תואמים את מידות התובעת וכי מפתח החזה בשמלה פתוח מידי, סוכם כי יבוצע תיקון המפתח במחוך ויעשה ככל הניתן להתאים את השמלה למידותיה. התובעת טענה כי למחרת-25.12, נטלה את השמלה מהתופרת ואולם, כשהגיעה לביתה נכחה כי התיקון לא נעשה כראוי ובצר לה לבשה לחתונת ביתה שמלה אחרת. לטענת התובעת, מס' ימים לאחר מכן ביקשה מהנתבעת לבטל את העסקה ואולם הנתבעת סירבה ולמעט ביצוע תיקונים נוספים, לא הסכימה להחזיר לתובעת את כספה. התובעת הותירה את השמלה בחנות הנתבעת והגישה תביעה זו לפיצוי בגין עלות השמלה-2,200 ₪,עגמת נפש-3,000 ₪ והוצאות-800 ₪.

2.הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות. לטענת הנתבעת, התובעת בחרה שמלה הקטנה ממידותיה וסוכם כי תבוצע הזמנה ותיתפר בעבורה אותה שמלה בהזמנה אישית ע"פ מידותיה. סוכם כי התובעת תגיע למחרת למדוד מחוך. למחרת, כשהגיעה התובעת לבדה למדידה, בחרה מחוך שהיה שונה בבד מהמחוך שהיה בשמלה המקורית. לטענת הנתבעת, לאחר מס' ימים כשהשמלה הייתה מוכנה, הגיעה התובעת עם ביתה למדידה ואולם, למרות שהשמלה הייתה מונחת על התובעת בצורה טובה ותאמה את מידותיה, לא מצא חן השינוי שערכה התובעת במחוך בעיני ביתה של התובעת ולכן ביקשה להחליף את בד השמלה. הנתבעת טענה כי הובהר לתובעת ולביתה כי מאחר שהשמלה נתפרה במיוחד עבור התובעת, והיא זו שביקשה לערוך שינוי, לא ניתן להחליף את בד השמלה והתובעת הוזמנה למדידה נוספת לאחר תיקון מכפלת. הנתבעת טענה כי במדידה הרביעית, השמלה מצאה חן בעיני התובעת ורק ביקשה לסגור את מפתח החזה ולא העלתה כל טענה נוספת. לטענת הנתבעת, התובעת נטלה את השמלה ורק לאחר מס' ימים ביקשה לבטל את העסקה לקבל החזר כספי. הנתבעת טענה כי מאחר שמדובר בשמלה שנתפרה במיוחד עבור התובעת, בהזמנה אישית, לא ניתן להחזירה וכי, לבקשת התובעת, אף לאחר שהחזירה את השמלה, נערכו בה תיקונים נוספים ,אך התובעת סירבה ליטול את השמלה.

דיון

3.בתאריך 1.12.14 העידו בפני התובעת ובעלה וכן העיד בפני נציג הנתבעת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

המדובר בהזמנה אישית של שמלה שהותאמה ונתפרה באופן ספציפי עבור התובעת. אף לפי גרסת התובעת, בוצעו בשמלה תיקונים ושינויים עוד בטרם ביקשה לראשונה לחזור בה מן העסקה (ראה תשובת התובעת בחקירתה הנגדית ,ע"מ 1 שורה 32 וכן ע"מ 2 שורה 1).

4.טענת התובעת כי השמלה לא התאימה למידותיה, עומדת בסתירה לטענת הנתבעת כי הסיבה לבקשת התובעת לחזור בה מן העסקה הייתה השינוי שערכה התובעת בבד המחוך בשמלה ואשר לא מצא חן בעיני ביתה. משמדובר ב-2 גרסאות סותרות היה על התובעת הנטל להוכיח כי יש להעדיף את גרסתה בעניין שכן בהתאם להלכה הפסוקה ולכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", על התובע החובה להוכיח תביעתו. בהתאם לנטל זה על התובע להוכיח ראש וראשונה את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ואת אחריות הנתבע הנובעת מאותן עובדות.וראה בהקשר זה רע"א 3646/98 כ.י.ע ובנין נ. מנהל מע"מ פ"ד נז 4 981:

"נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו".

ככל שכפות המאזניים נותרות מעוינות והתובע לא שכנע את בית המשפט ברמת הסתברות של 51%, כי גרסתו היא הנכונה, לא הרים את נטל ההוכחה ויש לדחות את תביעתו.