שמואל נ' ע.א.ל.ש ניהול מסעדות בע"מ

לפני תביעה על סך 12,000 ₪. התובע טוען כי קיבל מהנתבעת תריסר הודעות פרסומת, ללא הסכמתו ובניגוד להוראות חוק התקשורת.

הנתבעת טוענת, מנגד, כי התובע אישר את קבלת דברי הפרסומת וכן כי יכול היה לפעול להסרתו מרשימת התפוצה שלה ולא עשה כן.

אין מחלוקת בין הצדדים כי ההודעות שנשלחו לתובע בקיץ 2015, מ-14.6.15 ועד 7.9.15, נשלחו על ידי הנתבעת. ההודעות עושות שימוש בשמה המסחרי של הנתבעת ("שיפודי ציפורה") וכוללות הצעות לרכישה מתפריט הנתבעת – כך שלא יכולה גם להיות מחלוקת כי מדובר בדברי פרסומת כמשמעותם בחוק.

הנתבעת טוענת, עם זאת וכאמור, כי התובע אישר קבלת דברי פרסומת ממנה. לתמיכה בטענה זו הוצגה גלויה לרישום למועדון לקוחות הנתבעת ובה פרטי התובע והודעה כי הוא מאשר לקבל מידע פרסומי. דא עקא, שהגלויה לא חתומה והתובע מכחיש כי מילא אותה. הנטל להוכיח כי הגלויה נערכה על ידי התובע מוטל על כתפי הנתבעת, ואין בידיה להרים נטל זה. מעדותו של נציגה בדיון עולה כי את הפרטים בגלויה מילא, ככל הנראה, שליח מטעמה של הנתבעת – אולם זה לא הוזמן לדיון ולא העיד, ולא ניתן ללמוד על נסיבות מילוי הגלויה. משכך, וממילא, לא ניתן להקיש מעצם קיומה של הגלויה את הסכמתו של התובע לאמור בה, אף אם נכללו בה פרטיו האישיים.

התובע הרים, לפיכך, את הנטל להוכיח את התביעה במובן כי שכנע את בית המשפט שהנתבעת שלחה אליו דברי פרסומת בניגוד להסכמתו ולאישורו.

משכך, כל שנותר הוא להכריע בשאלת הפיצוי שעל הנתבעת לשלם לתובע.

התובע טען כי נמנע מללחוץ על הקישור שצורף להודעות על מנת להפעיל את מנגנון ההסרה, מחשש לנזקים שיגרמו למכשיר הטלפון שלו. נציג הנתבעת טען כי היה בידי התובע להשיב הודעת "הסר", אולם נוסח פניה שכזה מצוי רק בהודעה המאוחרת ביותר שנשלחה לתובע – כעולה מנספחי כתב התביעה.

כפי שצוין לא אחת "בבואו לקבוע את סכום הפיצוי מכוח סעיף 30א(י) לחוק, שומה על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקולים המנויים בחוק שמטרתם להשיג את תכליותיו האמורות (אכיפה, הרתעה ועידוד הגשת תובענות יעילות), מצד אחד; ולוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן, מצד שני. הפיצוי נועד להכווין את התנהגות הנתבע באופן שפרסום עתידי במתכונת זו יהיה בלתי כדאי עבורו. לשם כך נדרש בית המשפט לשקול שני סוגים של שיקולים: הסוג הראשון מתמקד בנסיבות ביצוע ההפרה וכולל, בין היתר, את תוכן הפרסום (אם הוא פוגעני); את התנהגות הנתבע; את הרווח הצפוי לו מן הפרסום (ככל שניתן להעריכו); את מספר דברי הפרסומת ששלח לתובע (ואותן בלבד) וכמה הודעות נשלחו לכל כתובת (אם מדובר במשלוח בודד לכל כתובת או בהפרה חוזרת ונשנית)... סוג שני של שיקולים עניינו בשאיפה לעודד הגשת תביעות יעילות שמטרתן להגשים את תכליות החוק. לשם כך יש לשקול את עלויות ניהול ההליך ביחס לתועלת שתופק ממנו...". (רע"א 1954/14 חזני נגד הנגבי (4.8.14)).

נוכח כל האמור מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ז, 23 יולי 2017, בהעדר הצדדים.