בצלאל נ' חלווה

לפניי תביעה בגין נזק רכוש, שנגרם לרכב התובע בתאונת דרכים קלה.

אין חולק כי ביום 13/11/15 פגע נהג ברכב הנתבע (מר באלוטין רימון) ברכב התובע מאחור. הנתבע אינו מכחיש את האחריות, אך טוען כי התובע לא תיקן את הנזק וביום 21/12/15 עבר רכבו של התובע תאונה קשה יותר, בעקבותיה הורד מהכביש (אובדן גמור). הנתבע טוען כי התובע קיבל מהמבטחת פיצוי בגין מלא נזקיו, כולל אלה שנגרמו בתאונה מיום 13/11/15.

הצדדים העידו בדיון לפניי והתובע טען כי תיקן את הנזק, שנגרם בתאונה נשוא התביעה. התובע הציג חשבונית על תיקון התאונה נשוא התביעה ביום 25/11/15 (ת/1) וטען כי התשלום נעשה במזומן. הותר לתובע להציג מסמכים מלאים לאחר הדיון, והוא עשה זאת.

הנתבע טען כי מסמכי התובע הם פיקטיביים, וכי התובע אמר לו שלא תיקן את הרכב, ולא נענה להצעת הנתבע, בעל מוסך לתקן את הרכב אצלו. אביו של התובע טען כי הנתבע וחברת הביטוח שלו התחמקו ממנו.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים, אני קובעת כי התובע הוכיח כי תיקן את הנזק, שנגרם בתאונה מיום 13/11/15, לפני שנגרמה התאונה השניה בחודש דצמבר 2015, ולנתבע אין הגנה בפני התביעה לשלם לתובע את נזקיו.

לכתב התביעה צורפה חוות דעת מיום 17/11/15 ותמונות מיום 15/11/15, בדיון ולחריו הוצגו חשבונית מס וקבלה ממוסך חוף הכרמל ע"ס 4,557 ₪ מיום 25/11/15, הוצגו קבלות נפרדות על תשלום שכר טרחת שמאי בגין כל אחת מחוות הדעת, כאשר אמנם שתיהן שולמו לאחר התאונה השניה, אך שכר הטרחה בגין התאונה כאן נמוך מזה ששולם עבור חוות הדעת בגין התאונה השניה.

אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את עלות תיקון הנזק ללא מס ערך מוסף, כפי שנתבע, 3,895 ₪, את עלות שכר טרחת השמאי בסך 598 ₪, אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 250 ₪.

סך הכל סכום פסק הדין, 4,793 ₪, ישולם תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.