כרסנתי נ' יצירה ועץ בע"מ

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת בסך של 15,761 ₪. על פי כתב התביעה ביום 10.1.17 החזיר התובע חלק מהסחורה אותה קנה מאת הנתבעת, חברה שמוכרת עצים והעוסקת בעבודות שיפוץ עץ. לטענת התובע לאחר דין ודברים עם הפקידה שעובדת אצל הנתבעת, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת יקבל את הסחורה בהפחתה של 10% מערכה ולמשך של שלושה חודשים. משכך, החזיר התובע את הסחורה בצורה הבאה: העמיס את הסחורה על הרכב שלו, טנדר מסוג טויוטה, הגיע לבית העסק של הנתבעת, שם פגש אותו עובד מטעם הנתבע. לטענת התובע, העובד עלה על הטנדר, ללא רשות, משך 4 קורות עץ שהיו מחוברות ופעולה זו גרמה לכך ששאר הקורות, 44 במספר יפלו על גג הרכב ויגרמו לו להתעקם ולשמשה הקדמית להישבר, דבר שגרם לנזק בשווי 15,761 ₪. התובע צירף לכתב התביעה דו"ח שמאי . לטענת התובע , חזר לשוחח עם נציג הנתבעת הואיל והוא לא נכח באירוע והוא אמר לו "אני לא אשלם לך את הנזק וגם לא העובד שלי, יתירה מכך גם את הזיכוי אינני נותן לך ועכשיו עוף מפה". לטענת התובע ביקש שנציג הנתבעת יקשיב לו ואולם הנ"ל השיב לו שאם לא יעזוב את המקום ייקח מלגזה ויהפוך לו את הטנדר. לאחר מכן, נציג הנתבעת רדף אחריו עם מקל על מנת להכותו ובעקבות כך הזמין התובע משטרה.

הנתבעת הגיש כתב הגנה וממנו עולה כי ביום 28.12.16 רכש התובע מהנתבעת עצי גלריה בסך כולל של 7,371 ₪. הנתבעת טוענת עוד כי הזמנתו של התובע היתה הזמנה מיוחדת המצריכה הכנה במפעל עיבוד עץ, יתירה מזו, התובע ביקש מהנתבעת לספק את הסחורה במהירות האפשרית. לאחר הזמנת הסחורה ביקש התובע לבטל את ההזמנה מאחר ומצא סחורה יותר זולה. הנתבעת לא הסכימה לבטל את ההזמנה מאחר ומדובר בהזמנה מיוחדת שהוכנה עבור התובע במיוחד. הנתבעת טוענת כי מתוך מחווה של רצון טוב סיפקה הנתבעת את הסחורה לכתובת התובע בהובלה במשאית עם מנוף מטעם הנתבעת ללא כל חיוב. על אף המדיניות של הנתבעת כי אין החזרת עצים לאחר יציאת סחורה ממחסני הנתבעת וכפי שמודגש בהבלטה בחשבונית מס המצורפת לכתב התביעה ובמיוחד כשמדובר בהזמנה מיוחדת הסכימה הנתבעת לקבל את הסחורה בחזרה בתמורה לזיכוי כספי לתקופה של 3 חודשים.

ביום 1.01.17 הגיע התובע עם רכבו והסחורה אשר עמוסה על הרכב. התובע פנה למשרדי הנתבעת ושם הודרך על ידי עובד הנתבעת מר אפי כהן באיזה מקום על התובע לפרק את הסחורה. לטענת הנתבעת, התובע ביקש מהעובד את עזרתו לפרוק את הסחורה, אולם העובד הסביר לו כי הינו מנוע על ידי הנתבעת מלעזור ללקוחות אשר אמורים לפרוק ו/או להעמיס באופן עצמאי. הנתבעת טוענת עוד בכתב ההגנה כי היא פועלת לפי כלל בל יעבור, לפיו במקרה של פריקת וטעינת סחורה, עליה להיעשות על ידי הלקוחות ולא על ידי הנתבעת. הנתבעת כך נטען, אוסרת איסור מוחלט על עובדיה ו/או מטעמה לעזור ו/או להתערב בעת פריקת ו/או טעינת סחורה, מאחר והאחריות על הסחורה מוטלת על כתפי הלקוחות ולא על הנתבעת. לכן, כל נזק שייגרם לסחורה בעת טעינה ו/או פריקה אינו בתחום אחריותה של הנתבעת אלא של הלקוחות בלבד. הנתבעת מציינת כי במקרה הנדון, התובע הוא זה שהחזיר את הסחורה למחסני הנתבעת ולשם כך התובע או מי מטעמו הוא זה שהעמיס את הסחורה על רכבו ובעת שהגיע למחסני הנתבעת התובע הוא זה שהתחיל לפרוק את הסחורה בעצמו ולבדו ללא כל עזרה מטעם הנתבעת.

לטענת הנתבעת בעת פריקת הסחורה העובד מטעם הנתבעת היה בקצה השני של המחסן ולא ראה דבר בעת קרות האירוע וכי רק בסוף פריקת הסחורה, נודע לעובד על המקרה וזאת בעת ספירת הסחורה. לאחר סיום ספירת הסחורה, פנה התובע למשרדי הנתבעת לקבלת תעודת ההחזר ובירר מתי מנהל הנתבעת יהיה במקום על מנת להודיע לו אודות המקרה. על פי כתב ההגנה, לאחר הצהרים של אותו יום, פנה התובע למשרדי הנתבעת והתחיל לצעוק ולטעון כי הנזק נגרם באשמת הנתבעת מאחר ולא עזרה לו בעת הפריקה וביקש פיצוי על הנזק שנגרם לו. מנהלה של הנתבעת הסביר לו את מדיניות החברה וביקש ממנו להנמיך את קולו מאחר וישנם לקוחות במקום. מאחר והתובע לא הסכים להירגע ביקש ממנו מר שרביט מאיר לעזוב את המקום לאלתר.

כעבור כחצי שעה חזר התובע בליווי שני שוטרים. השוטרים פנו למר שרביט בבקשה לפצות ולהסתדר עם התובע על מנת שלא יגיש תלונה למשטרה, מאחר והתובע התלונן למשטרה כי מר שרביט איים על התובע ורדף אחריו עם מקל. לטענת הנתבעת מר שרביט סירב בכל תוקף לשקרים של התובע ולסחיטה שלו לדבריו תוך כדי לחץ על הנתבעת באמצעות פניה למשטרה. לאור סירובו של מר שרביט התבקש להתלוות לשוטרים לתחנת המשטרה. הנתבעת ציינה כי מר שרביט נחקר במשטרה וטען כי תלונת התובע שקרית ותיאר בפניהם את המקרה מתחילתו ועד סופו.

בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע חזר על טענותיו כפי שטען אותן בכתב התביעה וציין כי לא ידע שעליו להביא הוכחות על מנת להוכיח תביעתו וכי אין לו תמונות צבעוניות וביקש לצרפן בהמשך. זאת ועוד, חזר התובע על טענותיו בדבר האלימות שננקטה לכאורה כלפיו על ידי מנהל הנתבעת. בנוסף, סיפר התובע לבית המשפט כי לא תיקן את הרכב וכי מכר אותו עם שמשה שבורה במחיר של 15,000 ₪ מתחת למחיר שהיה צריך למכור את הרכב וכי אין לו כל מסמך על מנת להוכיח טענותיו אלה. התובע גם ציין בעדותו כי עמד בדלת הכניסה למשרד ושוחח עם המזכירה עם דלת פתוחה וראה את האירוע בעיניו.

נציג הנתבעת מר מאיר שרביט, מנהל הנתבעת, העיד בבית המשפט וסיפר שכאשר קרה האירוע הוא לא היה במקום וכי הגיע רק אחרי הצהרים לבית העסק. נציג הנתבעת הפנה לטענות התובע לפיהן האירוע היה ביום 9.1.17 וכי הוא עצמו הגיע לדבר עם מר שרביט רק ביום 10.1.17 והפנה לתעודת המשלוח ממנה עולה כי האירוע קרה ביום 10.1.17. נציג הנתבעת התבקש להשיב לשאלות בית המשפט בעניין מדיניות החברה לגבי פריקה והעמסת עצים על רכבים וסיפר בעדותו:

"לשאלת בית המשפט אני משיב שכאשר מישהו בא לרכוש אצלנו סחורה או לפרוק אותה הפריקות נעשות עם מלגזה. פריקה והעמסה. אנחנו מקבלים חבילות גדולות. אנחנו מוכרים לכולם, גם לאנשים פרטיים. במידה וצריך עזרה אנחנו שמים את הסחורה ליד הרכב וזהו. מי שרוצה שירות הובלה מביאים לו את זה הביתה. לא מעמיסים לרכב ולא קושרים גם לא תמורת תשלום כסף. אני רוצה להוסיף כי ההתנהלות של התובע היתה מתלהמת מול הלקוחות שנכחו במקום בשעת אחר הצהרים, ביקשתי ממנו לעזוב את המקום ואכן עזב. לאחר חצי שעה הגיע עם משטרה על מנת להפעיל עלי לחץ כדי שאפצה אותו. אציין שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור. כשכל המקרה קרה בבוקר והוא הגיע בשעות אחר הצהרים כשכבר הייתי, הוא ביקש לשוחח איתי".

התובע השיב לשאלות נציג הנתבעת ומחקירה זו עלה כי לתובע לא היה ביטוח מקיף לרכב אלא רק ביטוח חובה וכי לטענתו הרכב היה שווה בין 80 ל – 90 אלף שקל.

מטעם הנתבעת העיד מר אפי כהן. העד מועסק אצל הנתבעת וסיפר בעדותו:

"באותו יום הבחור הגיע עם הסחורה שאמור היה להחזיר למחסן. ניגשתי אליו והראיתי לו איפה לפרוק והלכתי להפסקה. קיבלתי טלפון ואמרתי לו שיש לי מספיק עבודה לעשות חוץ מזה אסור לנו לפרוק ולהעמיס סחורה על רכבים. באתי לספור ואז התובע אמר "תראה מה עשית לי", הוא הראה לי את הנזק באוטו. אמרתי לו "אני עשיתי לך"? כשצלצלו אלי הייתי במחסן מאחורה. כשהגעתי למקום בהתחלה לא ראיתי את האוטו שלו, הסחורה היתה פרוקה כבר וספרתי אותה והוא אמר לי תראה מה עשית לי באוטו. לא נגעתי לו באוטו. לא עליתי עליו. הראיתי לו איפה לפרוק את הסחורה והלכתי, יש לי מספיק עבודה".

בהתייחס לעדות העד, טען התובע כי יש לו תמונה שבה רואים את העד ליד הטנדר.

לתובע ניתנה הזדמנות להגיש לתיק בית המשפט תמונות צבעוניות והוא אכן עשה זאת וצירף הבהרה לעניין המסמכים שהגיש. התובע צירף תצלום של הרכב שניזוק, זיכרון דברים בין התובע לרוכש הרכב הנדון, תצלום מסך מהאתר 2 YADאשר ממנו ניתן ללמוד על מחיר הרכב נכון ליום הגשת המסמך ומציין כי המחיר הנקוב אינו מחיר המחירון על פי מחירון לוי יצחק,

לאחר ששמעתי טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות והתמונות שהוגשו לתיק בית המשפט שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

הכלל במשפט אזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". כלל זה מטיל על התובע את הנטל להוכיח את תביעתו בהבאת ראיות אשר תומכות בגרסתו. על התובע רובץ הנטל לשכנע בצדקת טענותיו. בנוסף, על התובע החובה להוכיח את תביעתו, על כל רכיביה והטענות שנטענו על ידו בכתב התביעה, קרי שיש עילת תביעה, אשר מוכחת בראיות ומספיקות על מנת לעמוד במאזן ההסתברויות. נטל הראיות עשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו.

השאלה שבליבת כתב התביעה היא האם עובד הנתבעת מר אפי כהן הוא אשר גרם לאירוע נשוא כתב התביעה, משמע האם מר כהן הביא לאירוע שגרם בסופו של דבר נזק לרכבו של התובע. התובע לא הביא עדים להוכחת תביעתו ומבקש כי בית המשפט יעדיף גרסתו על פני גרסת העד מר אפי כהן וגרסתה של הנתבעת. מטעם הנתבעת העיד מר אפי כהן אשר נטען על ידי התובע כי הוא זה שגרם לקרות האירוע. חרף העובדה שעל פי גרסת התובע, עמד בכניסה למשרד הנתבעת ושוחח עם הפקידה במקום וראה במו עיניו את האירוע, לא זימן התובע את הפקידה למתן עדות. מדברי התובע בדיון שבפני עולה כי לטענתו הפקידה ראתה את קרות האירוע יחד איתו (עמ' 1 לפרוט' ש' 26-27). לשאלת בית המשפט מדוע לא זומנה על ידו הפקידה, השיב התובע כי הפקידה טוענת שהיתה בפנים ולא ראתה את האירוע. נוכח גרסת מר כהן, הרי שהיה בעדותה של הפקידה כדי לשפוך אור על האירוע, לחזק או להפריך גרסה כזו או אחרת. העובדה שהתובע נמנע מלהביא ראיות שלו הובאו היה בהן כדי לחזק גרסתו, יש בה כדי להיזקף לחובתו. כאשר לבעל דין יש אפשרות בהבאת ראיה הפועלת לטובתו ויש בה כדי לתמוך בטענותיו חזקה עליו שיציגה בפני בית המשפט. אם נמנע מלעשות כן ואין לכך כל הסבר סביר ניתן להסיק, שאילו הובאה אותה ראיה או עדות היתה פועלת לחובתו.