ת"ק 70918-07-17 בן ארי נ' עיריית חיפה

1.ביום 31/7/17 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה על סך 2,120 ₪ בגין החזר כספי עיקול בסך של 420 ₪ שביצעה הנתבעת בחשבונו של מכון התקנים הישראלי לגביית דו"ח שניתן ביום 11/11/13 ברח' אבן סינא 20 בחיפה לרכב מ.ר. 4961774. התובע טוען כי הדו"ח לא מוצדק שכן הפעיל פנגו ומסר מסמכים בעניין זה לנתבעת אך ללא הועיל.

2.ביום 11/12/17 לאחר קבלת אורכה, הגישה הנתבעת כתב הגנה ובקשה לסילוק התביעה על הסף. נטען כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות עניינית לדון בתביעה שכן נושא התביעה נכלל בגדר העניינים המנויים בסעיף 55 לחוק בתי המשפט בנוגע לתוקפו של דו"ח חנייה, בהם הוסמך לדון בית המשפט לעניינים מקומיים. הנתבעת מפנה לדיון שהתקיים בבית משפט זה בת.ק. 25704-06-17 במסגרתו נדחתה תביעה דומה בשל העדר סמכות עניינית בהסכמת התובע, לאחר דיון במעמד הצדדים. לגופו של עניין, מפרטת הנתבעת בהרחבה את השתלשלות העניינים מאז מתן הדו"ח נשוא התביעה. נטען כי התובע הפעיל תוכנת פנגו בנוגע לרכב אחר שמספרו 4961749 ולא לגבי הרכב שחנה בפועל. עוד מודגש כי הרכב שביצע את עבירת החנייה היה שייך לחברת הליסינג קל אוטו, אשר הסבה את הדו"ח למכון התקנים הישראלי, אשר שכרה ממנה את הרכב. במסגרת חליפת המכתבים בין הצדדים, הסבירה הנתבעת לתובע כי חלף המועד להגשת בקשה לביטול הדו"ח. עוד מפרטת הנתבעת את ההתראות שניתנו בטרם הוטל עיקול על החשבון של מכון התקנים, אשר הביא בסופו של דבר לתשלום החוב בכרטיס אשראי.

3.בהתאם להחלטותיי מיום 30/11/17 ו – 11/12/17, נדרשה הנתבעת להמציא את כתב ההגנה והבקשה לסילוק על הסף לתובע ולהגיש את אישור המסירה לתיק. הנתבעת לא עשתה כן עד המועד שנקבע לעיון. מזכירות בית המשפט שלחה את כתב ההגנה ואת החלטתי מיום 11/12/17 לתובע ביום 12/12/17, הן במייל והן בדואר רשום. משלא הוגשה תגובת התובע עד היום ולאור סמיכות הזמנים למועד הדיון בתביעה, אשר נקבע ליום 4/1/18, התיק בשל למתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף על בסיס החומר המצוי בתיק.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית מנימוקי הנתבעת וכפי שיפורט להלן.

5.בית המשפט לתביעות קטנות יהיה מוסמך לדון בתביעות שמקורן בטענות כנגד דוחות חנייה רק כאשר התובע טוען להתיישנות העונש. בכל המקרים האחרים, לרבות המקרה שלפניי בו התובע טוען כי הדו"ח לא מוצדק, נתונה הסמכות לדון בטענות אלו רק לבית המשפט לעניינים מקומיים. דברים מפורשים בעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון בע"א 8080/99 וקס נ' עיריית תל-אביב וכן ברע"א 2747/08 שאוליאן נ' חורש. במקרה שלפניי התובע טוען לגבי תוקפו של הקנס ובכך הוא מנסה למעשה להשיג על הרשעה פלילית. השגה שכזו אין מקומה בבית משפט אזרחי אלא בבית המשפט אשר היה דן בעניין לו התובע היה עושה שימוש במועד בזכותו לבקש להישפט, דהיינו, בית המשפט לעניינים מקומיים.

השוו – רת"ק 25674-02-11 פסק דין מיום 23/10/11.

6.למעלה מן הדרוש אציין כי גם לגופו של עניין לא ברורה זכותו של התובע להגיש את התביעה שכן על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה הדו"ח נשוא התביעה ניתן למכון התקנים ומכון התקנים הוא זה ששילם בסופו של דבר את הקנס בצירוף ריבית והוצאות גבייה, לאחר שהנתבעת הטילה עיקול על חשבונו בהליכי גבייה מנהליים. זאת ועוד, על פי החומר המצוי בתיק נראה כי התובע טעה בהפעלת תוכנת הפנגו. מהעמוד השני של מצורפי התביעה עולה כי התובע הפעיל את תוכנת הפנגו לגבי רכב מס' 4961749 במקום לגבי רכב 4961774.

7.אשר על כן, אני דוחה את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית.