ת"ק 70766-11-16 לווין נ' יהוד מונוסון**

1.בפניי תביעת התובעת בהליך של תביעה קטנה לפיצוי בגין עגמת נפש. לטענתה, העירייה או מי מטעמה כרתה ללא אישורה, עץ שסק מניב פרי שהיה נטוע בחצר ביתה – עץ אשר שתל אביה לפני למעלה מ- 60 שנה.

2.לטענת התובעת ביום ראשון 26/4/15 נוכחה לגלות שעובדי העירייה כרתו עץ שסק שהיה נטוע בחצר, וזאת לאחר שנכנסו ללא אישור לשטחה הפרטי. לדבריה, עוד באותו יום התלוננה בפני נציגת תלונות הציבור בעירייה ויום למחרת נפגשה עם מר סעד, סגן ראש העיר נכון לאותה עת ומחזיק תיק איכות הסביבה, ודיווחה לו על המקרה. לטענתה ביום רביעי באותו שבוע אף פגשה את נהג משאית הגזם שהודה לטענתה בפניה כי אסף את הגזם של עץ השסק, אך טען שלא חתך אותו.

התובעת העלתה סברה שעובדי העירייה נשלחו לכרות עץ מת בצד ימין של הבית ובטעות גזמו את עץ השסק שמשמאלו של הבית (עמ' 4, ש' 19 לפרוט').

בנסיבות אלה הגישה תביעתה לפיצוי בסך של 6,000 ₪.

3.מנגד טענה העירייה בכתב ההגנה שהתובעת לא הציגה ראיות כדי לבסס תביעתה ובכלל זה תמונות מקום הפגיעה שיש בהן לבסס הטענה שהעירייה אחראית לכריתת העץ או כי עובדיה כרתו את העץ. עוד טענה העירייה כי לאחר בדיקתה יום האירוע הנטען אינו תואם לימי גיזום עצים לפי תוכנת העבודה של אגף איכות הסביבה אצל הנתבעת.

4.בפניי העידו התובעת, שכנתה הגב' רלי תמיר- שהיתה עדה לכריתת העץ ואיסוף הגזם, מר אמנון סעד- סגן ראש העירייה נכון למועד הרלוונטי ומחזיק תיק איכות הסביבה, מר אלי אמיר - אחראי תברואה, מר צוריאל- נגר נהג משאית איסוף גזם ועוזרו- מר חביב וקנין.

המחלוקת היא אם הוכיחה התובעת אחריות הנתבעת לכריתת עץ השסק ללא אישורה.

על פי הוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות

5.הגב' תמיר מתגוררת בסמיכות לתובעת. בהתאם לעדותה של הגב' תמיר, עת יצאה מביתה לכיוון מכוניתה ראתה אנשים חותכים את העץ בגינת ביתה של התובעת. כן ראתה משאית גזם עם מנוף עומדת ליד המקום וכי האנשים מעמיסים את הגזם על המשאית (עמ' 6, ש' 13).

הגב' תמיר העידה גם לגבי תהליך העבודה שראתה: "הם חתכו את העץ, הערימו על המדרכה ומישהו העלה למשאית" (עמ' 6, ש' 21).

הנתבעת העלתה טענה לפיה שכניה הגובלים של התובעת אחראים לכריתת העץ. בהקשר לכך העידה הגב' תמיר ששכניה של התובעת הם משפחת עצמון וכי במועד שראתה את האירוע לא נכח מי ממשפחת עצמון במקום (עמ' 12, ש' 2).