ת"ק 7070-11-15 תם ואח' נ' גורדין ואח'

בפניי תביעה קטנה על סך 29,380 ש"ח, ותביעה שכנגד על סך 29,700 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לכל מי מהצדדים על ידי הצד שכנגד.

התובעים (להלן: השוכרים) בתביעה העיקרית הם שוכרים דירה שנמצאת בבעלות הנתבעים (להלן: המשכירים), בתביעה שכנגד ההפך נכון.

רקע כללי וטענות הצדדים 

נכרת חוזה שכירות בין השוכרים למשכירים שתוקפו נגמר ב-15 לאוגוסט. השוכרים קנו דירה משלהם, אך לא תתפנה עד ה-1 לספטמבר, ולכן בהודעה מראש של שישים יום על פי החוזה, מסרו למשכירים כי ברצונם לאריך את החוזה לחודשיים נוספים.

בקשתם של השוכרים נענתה בשלילה, אולם הסכימו להאריך את החוזה עד ה-31 לאוגוסט בלבד. כתוצאה מכך, טוענים השוכרים כי נאלצו לשכור דירה נוספת בעלות של 14,000 ש"ח; בנוסף לכך נאלצו לשלם לאיש שגר בביתם החדש 10,000 ש"ח כדי שיפנה את הדירה מבעוד מועד; גם, תיקון דוד השמש בסך 1,180 ש"ח (אין חשבונית); הוצאות הובלה ואחסנה בסך 4,000 ש"ח; ועוגמת נפש בסך 10,000 ש"ח. יתרה מכך, המשכירים לא החזירו את שיק הביטחון שעל סך 13,000 ש"ח.

הנתבעים טענו כי זכותם לא להאריך את החוזה, וכי בהגינותם נתנו לשוכרים ארכה של שבועיים נוספים. מוסיפים המשכירים בתביעה שכנגד שהגישו כי נגרמו להם נזקים כתוצאה מאי טיפול בבית מצד השוכרים על פי תנאי החוזה, כגון טיפול בגינה שהם העריכו בעצמם בסך של 2,000 ש"ח; החלפת מנעול הדירה שלא בידיעת המשכירים בסך 1,700 ש"ח; שכ"ט עו"ד לכתיבת מכת פינוי בסך 500 ש"ח; בגין אי צביעת גדר הגינה בסך 1,500 ש"ח; וסך של 24,000 ש"ח בגין הפרשי שכר דירה שרצה שוכר קודם לשלם למשכירים.

דיון ומסקנות 

לאחר עיון בטענות הצדדים אני סבור כי יש לדחות את שתי התביעות, קרי התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.