בן גוזי נ' עיריית חיפה ח.פ. 500240007 באמצעות אגף הפיקוח

לפניי תובענה כספית שעניינה דרישת התובע בחיוב הנתבעת להשיב לידיו את תשלום הקנס בו נשא ואשר לטענתו נגבה שלא כדין, אגב חיובה בעגמת נפש בגין התנהלותה זו, תוך שלטענת הנתבעת דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית לבית המשפט כאן;

המתווה הדיוני;

ביום 2.10.17 התקיים לפניי דיון ראשון בו טענו הצדדים לעניין סמכותו העניינית של בית המשפט כאן.

בהתאם להחלטתי מאותו היום הוגשו סיכומי הצדדים בשאלת הסמכות העניינית, ומכאן פס"ד זה.

טענות הצדדים;

לטענת התובע- שעה שהתביעה הינה תובענה כספית, ומבחן הסעד הוא הקובע לעניין סמכותו העניינית של ביהמ"ש, ונוכח העובדה שסכום התביעה עומד בסך של 2,257.1 ₪ - קיימת לבית משפט לתביעות קטנות סמכות לדון בתובענה. לטענתו, ככל שהסעד העיקרי הנתבע בתובענה הוא פיצוי כספי, והקביעה בדבר חוקיותה של החלטת הרשות טפלה לו, מסורה הסמכות העניינית לדון בתובענה לבית משפט אזרחי ובמקרה הנדון – לבית משפט לתביעות קטנות כאמור. לגרסתו, שילם את סכום הקנס על מנת להקטין את נזקיו, וכתוצאה מאיומי עיקול מצד הנתבעת, ועל כן יש להשיב לו את כספו. לאמור מוסיף התובע לטעון כי אין המדובר בהתיישנות כטענת הנתבעת, וזאת שעה שהדו"ח הוצג לו רק ביום הדיון, וזאת על אף ששילם כבר בגינו, כאמור בשל החשש מאיומי הנתבעת.

לטענת הנתבעת- לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות לדון בעבירות קנס על פי חוק העזר העירוני, והסמכות מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לשיטתה, המדובר הלכה למעשה בתביעה שעניינה קביעה פוזיטיבית של בית המשפט כי העבירה התיישנה ועל כן אין הדבר בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, הדן בעניינים אזרחיים כספיים פשוטים. לאמור מוסיפה הנתבעת לטעון כי בהתאם להוראות סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי, שעה ששילם התובע את הקנס, רואים בו כמי שהודה בביצוע העבירה, ומכאן שאין התובע יכול לטעון שסכום הקנס נגבה ממנו שלא כדין.

דיון והכרעה;

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בכתבי הסיכומים, ושמעתי טענותיהם במסגרת הדיון שהתקיים לפניי,, מצאתי כי בית המשפט כאן נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, וזאת מהנימוקים שלהלן;

1. סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות נקבעה בסעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד 1984, ולפיה, בית המשפט לתביעות קטנות מוסמך לדון בתובענות אזרחית של יחיד לתשלום סכום מסויים, או למתן צו להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה, כששווי העניין באותו סכום.

    

2. לפיכך, בנסיבות התביעה שלפניי, וזאת חרף העובדה שהוגדרה כתובענה כספית, בית המשפט כאן נעדר סמכות עניינית שעה שדה-פקטו עותר התובע ליתן סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הקנס מושא התשלום, תוך שסעד זה אינו בתחום סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות. לעניין זה ראה (בשינויים הרלוונטיים), רת"ק 20809-09-10 עיריית ירושלים נ' קתרין אן קינג-יערי (פורסם בנבו, מיום 9.6.11), שם נקבע:

    

   "...עוד נקבע בפסיקה, כי בקשה להצהיר על התיישנות של קנס היא במהותה בקשה למתן סעד הצהרתי. על פי הוראות סעיף 75 לחוק בתי המשפט, הסמכות להעניק סעד כזה נתונה לבית המשפט הדן בעניין אזרחי... אלא שבית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי, שכן גדר סמכותו, על פי הוראות סעיף 60 לחוק בתי המשפט, הינו תביעת יחיד לתשלום, עד לגובה סכום מסוים ... , או למתן צו להחלפת מצרך, תיקונו או ביטול עסקה, כששווי העניין באותו סכום. לפיכך, בדין קבע בית המשפט לתביעות קטנות, כי אינו מוסמך לדון בבקשת המשיבה ליתן סעד הצהרתי בדבר התיישנותם של הקנסות..."

    

   די היה בכך כדי להביא לדחיית התביעה על הסף, גם מבלי להתייחס לשאר טענות התובע.