ת"ק 7049-10-15 דוד נ' אלון ואח'

בפני תביעת התובעת לפיצוי בסך 9,023 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבה בעקבות תאונה עם רכבו של הנתבע 1, כפי שפרטה בסעיף 12 לכתב התביעה.

עיקרי העובדות המוסכמות הן – התובעת נסעה ברכבה מאחורי רכבו של הנתבע 1 במושב גאולים, בכביש בעל נתיב אחד לכל כיוון, במהירות נסיעה איטית מאוד שלא עלתה על 20-30 קמ"ש, כשהיא רואה כי הוא מחפש משק שאליו ככל הנראה התכוון לפנות (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 22 ועמ' 2 שורות 6-7), בשלב מסויים החליטה התובעת לעקוף את רכבו של הנתבע 1 משמאל ולאחר שעברה כמעט את כל רכבו ארעה הפגיעה ביניהם.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן – התובעת טוענת כי יצאה לעקיפה בזהירות ולאחר שבדקה כי יש לה שדה ראיה להמשך אך תוך כדי עקיפתה החל לפתע הנתבע 1 לפנות שמאלה ללא איתות, תוך שהוא מתעלם ממנה, וכך פגע בדלת האחורית ימנית של רכבה (עמ' 1 שורות 15-16).

הנתבע 1 מצידו טען כי ראה את התובעת במראה מאחור אולם כשהיה במצב של כמעט עמידה עקפה אותו התובעת במהירות וכשניסתה לחזור לנתיב בכיוון נסיעתה עשתה זאת במהירות ותוך כדי כך שפשפה את החלק הקדמי שמאלי של רכבו (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 17-19), וכי אותת לקראת הפניה שמאלה (שם שורה 21).

במהלך הדיון הוצגו בפני תמונות צבעוניות של הנזק שנגרם לרכבה של התובעת (ת'1) וכן, באמצעות ממכשיר הטלפון הנייד של התובעת, תמונות אשר הראו את הנזק שנגרם לרכבו של הנתבע 1 ותוארו לפרוטוקול (שם שורות 26-28).

לאחר שקראתי את כתבי הטענות שהגישו הצדדים, עיינתי בנספחיהם, שמעתי את העדויות וראיתי את התמונות שהוצגו בפני במהלך הדיון אני סבור כי דין התביעה להדחות.

התאונה בין הצדדים התרחשה בעת עקיפה שבצעה התובעת.

תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 קובעת – "נוהג רכב לא יעקוף רכב, אלא אם הדרך פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה בבטיחות ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר, וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון שהוא", דהיינו – האחריות לביצוע העקיפה באופן שלא יסכן רכב אחר מוטלת בראש ובראשונה על נהג הרכב העוקף.

בנידון דידן מוסכם על הצדדים כי רכבו של הנתבע 1 נסע במהירות איטית מאוד כשברור היה כי הוא מתכוון לפנות וברי כי מצב כזה של דברים אמור להוביל לזהירות רבה יותר של התובעת כנהגת הרכב הנוסעת מאחוריו לקראת עקיפתו, גם אם טרם החל לאותת.

אעיר כי לצורך פסק הדין בתביעה זו אינני נזקק להכריע בין גרסאות הצדדים האם הנתבע 1 החל לאותת אם לאו.

לאחר עיון בתמונות הפגיעה ובמיוחד בתמונות הנזק שנגרם לרכבו של הנתבע 1 נראה לי כי הנזק מתיישב יותר עם גרסתו של הנתבע 1 מאשר עם זו של התובעת.

לו היה הנתבע 1 פונה שמאלה ואגב כך פוגע בדלת הימנית אחורית של רכב התובעת היה מקום לצפות לסימני פגיעה בצורת מעיכה בפינה השמאלית הקדמית של רכבו ובמיוחד ליד הפנס ובפינה השמאלית של הפגוש, אולם הדבר אינו קיים במקרה זה.

סימני הכיפוף בכנף השמאלית העליונה של רכב הנתבע 1 וסימן השפשוף בצד השמאלי של הפגוש הקדמי ולא בפינה מתיישבים יותר עם מצב של שפשוף הנובע מכך שבעת חזרתה של התובעת לנתיב נסיעתה היא שפשפשה את רכבו של הנתבע 1 עם הצד הימני האחורי של רכבה.

נוכח האמור לעיל התביעה נדחית בזאת.

נציג הנתבעת 2 הסכים לוותר על הוצאות אם תסכים התובעת למשוך את תביעתה בתום הדיון והגם שהיא לא הסכימה לעשות זאת לא גררה אי הסכמה זו הוצאות נוספות לנתבעת 2, ובנסיבות אלה אני מחייב את התובעת רק בהוצאות הנתבע 1 בסך 250 ₪.