שושנה ברוך נ' איטליה הקטנה בע"מ

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1.התובעים רכשו מערכת ישיבה מהנתבעת 1, המיובאת על ידי הנתבעת 4. הנתבעים 2-3 הם עובדי הנתבעת 1 והם הגורמים שהיו בקשר עם התובעים במהלך רכישת מערכת הישיבה. התובעים שילמו סך של 8,000 ₪ עבור מערכת הישיבה (להלן: הסלון) וכן 350 ₪ עבור הובלת הסלון לביתם.

2.לטענת התובעים, נימסר להם בעת הרכישה כי הסלון הנרכש הוא סלון עור איטלקי המרופד בעור נאפה דרגה 5,000 וכי קיבלו מידע זה כלשונו וסמכו על הנאמר להם.

עוד טענו התובעים כי נימסר להם שמדובר בסלון עור איטלקי ורק בדיעבד, כשנתיים לאחר רכישת הסלון ואחרי שהתגלו בו ליקויים משמעותיים, הסתבר להם כי מדובר בסלון שמיוצר בסין, שאינו סלון עור אלא סלון שבו שילוב של ריפוד עור וריפוד דמוי עור.

התובעים טענו כי בחלוף כשנה וחצי ממועד הרכישה, ולאחר שהתגלו ליקויים אחרים שטופלו על ידי נציגי הנתבעת 1 (להלן: החנות), החל ריפוד העור המצפה את הסלון להתקלף. נטען כי נציג של החנות שהגיע לבדוק את הריהוט, מסר כי חלפה תקופת האחריות וכי כל שניתן לעשות הוא לצבוע את העור המתקלף.

3.לטענת החנות ונציג הנתבעת 4 (להלן: היבואן), הפגם בריפוד הסלון נוצר בשל שימוש לא נכון על ידי התובעים, וככל הנראה נבע משימוש בחומרים שאינם מתאימים לניקוי ותחזוקה של ריפוד עור.

דיון והכרעה

4.     לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו ולטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, כמו גם לעדויות הצדדים בפניי, אני סבורה שהתובעים הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם במשפט האזרחי, ולפיכך יש לקבל את תביעתם ברובה, הכל מהנימוקים המפורטים להלן.

5.     העיון בתמונות ת/1 אף לעיניים שאינן מקצועיות מעלה, כי יש קילופים רבים בעור באזור התפרים, הקפלים ובמקומות נוספים. מקובלת עליי עמדת התובעים כי לא התכוונו ולא ביקשו לרכוש ולעשות שימוש במוצר כזה, שנראה לא אסתטי ולא מתאים לחדר אירוח בבית. לאור האמור, אני קובעת כי הריפוד במערכת הישיבה שמכרה הנתבעת לתובעים, לא היה תקין.

ניתן לראות בטענת התובעים טענה לאי-התאמה לפי חוק המכר, התשכ"ח – 1968 (להלן: חוק המכר) שכן בשים לב למצב המוצר כפי שהוא נראה שנתיים לאחר המכר,  "אין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל ..." כנוסח סעיף 11(3) לחוק המכר. לפי סעיף 15 לחוק המכר התובע זכאי להסתמך על אי ההתאמה.

התרשמתי מעדותה של בתם של התובעים והיא מהימנה בעיני. הגב' ברוך העידה כי הגיע נציג לביתם אשר הציע לצבוע את הסלון בשל הפגם בריפוד. בנסיבות אלו, לא אוכל לקבוע כי התובעים סרבו לקבל שירות מהנתבעים. אני קובעת כי השירות שהוצע לתובעים לא היה פותר את הפגם הבסיסי של הקילופים בעור, אלא לכל היותר, מקטין את הנזק האסתטי.

6.אין חולק כי התובעים פנו לנתבעת לפני שחלפו שנתיים ממועד הרכישה, ובמועד זה, הפניה כבר נעשתה באמצעות בתם שהיא עורכת דין וצורפה כנספח ב' לכתב התביעה. במכתב האמור נטען כי בוצעו שיחות רבות עם הנתבעת ו"זוהי פניה אחרונה... לפני פניה לערכאות המשפטיות" ובאותה פניה הוצע לנתבעת לבחור באחת מבין האפשרויות הללו: זיכוי, החלפת הסלון או תיקונו. לאחר קבלת המכתב הנ"ל, הוצעה שוב לתובעים האפשרות לצבוע את הסלון אך לא להחליפו, הפעם הצעה של היבואן. מאחר והצעה זו לא היתה מקובלת על התובעים, הונחה התביעה בפני בית המשפט.

בשים לב למועד שחלף מאז רכישת הסלון, פרק זמן של כשנתיים בלבד, וההצעה שהוצעה שאין בה כדי פתרון מלא של הבעיה, מצאתי שסרוב התובעים לקבל את ההצעה, היא סבירה ומתקבלת על הדעת.

7.במקרה זה יש תחולה לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו-2006. תקנות אלו קובעות בסעיף 2 את אחריותו של יצרן (ובהעדרו, של המוכר) לתקן "כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה" או להחליף פריט טובין ללא תמורה, אלא אם "הוכיח היצרן כי מקור הקלקול בנזק מכוון שגרם הצרכן".  במקרה זה  טענת החנות והיבואן כי היה על התובעים לשמור על בד הריפוד ולתחזק אותו באופן שונה כפי שנעשה בפועל, אינה מהווה טענה – לא כל שכן הוכחה – כי התובעים גרמו במכוון לנזק לריפוד הסלון.

8.     החנות והיבואן טענו כי התובעים לא הוכיחו את הסיבה לפגם בריפוד ועל כן לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח את עילת התביעה. לטעמי, התובעים לא צריכים להוכיח את הסיבה לפגם אלא רק את קיומו, וזאת הוכח באמצעות התמונות ת/1.

לא היה דבר שימנע מהחנות – או מהיבואן - לצרף חוות דעת מומחה לכתב ההגנה על מנת לנסות ולהוכיח כי הפגם לא נובע מאיכות ירודה של הריפוד, אלא מפעולה מכוונת של התובעים. החנות והיבואן הם גורמים מנוסים שבוודאי יודעים מיהם המומחים אליהם ניתן לפנות כדי לבצע את הבדיקות הנדרשות טוב יותר מהתובעים. זאת, בשים לב לשנים הממושכות שבהן מנהל החנות עוסק בתחום כפי שהעיד בדיון (עמוד 2 שורות 18-19), כמו גם שנות הותק של מנהל היבואן (עמ' 3 שורה 7).

9. התובעים רכשו את הסלון מהחנות וקיבלו סלון באיכות ירודה מזו שביקשו לרכוש וחשבו שסופק להם. על פי הוראות חוק המכר, המוכר הוא האחראי למקרה של אי התאמה בין הממכר לבין המוצר שביקשו התובעים לרכוש. לכן, על החנות לפצות את התובעים בגין נזקיהם, וכאן עתרו התובעים לביטול העסקה למכירת הסלון ולהחזרת התמורה, והם זכאים לסעד זה.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי, אין צורך להכריע במחלוקת אם נמסר לתובעים שהסלון הוא "סלון איטלקי" באופן שהבינו כי הוא מיוצר באיטליה, או שהוסבר להם כי הסלון מיוצר בסין.

כך או כך, סלון הינו מוצר שאמור לשמש את הרוכשים לאורך זמן באופן ראוי ולשמור על צורתו במהלך הזמן, ללא קילופים ופגמים בדומה לאלה שנראים בסלון התובעים.