רובינוב נ' מוסך ר"ן

בגדרו של הליך זה הוגשה תביעה כספית בסך של 6,201 ₪.

התובע טען, בעיקרי הדברים, כי העמיד את רכבו מסוג פולקסווגן 5-T ארוך, לתיקון פחחות וצבע אצל הנתבע, אלא שבחלוף תקופה מביצוע התיקון התברר לו כי נותרו עיוותים וכיפופים בפח והצבע נסדק והתקלף. התובע פנה מספר פעמים לנתבע לצורך תיקון הליקויים, אך לא זכה להתייחסות. מכתב התראה מעורכת דין, לא זכה למענה. שמאי רכב מטעם התובע העריך את עלות התיקון בסך של 4,914 ₪. עלות חוות הדעת בסך של 819 ₪, ועלות מכתב התראה 400 ₪ ומע"מ. סך הכל 6,201 ₪ (כך לטענתו). לכך התבקש להוסיף את הוצאות המשפט וביטול זמנו של התובע בשל ההליך המשפטי.

הנתבע טען בפרשת הגנתו, בעיקרי הדברים, כי ביום 11.1.2015 התובע הכניס את רכבו למוסך לצורך תיקוני פחחות וצבע בשני צדי הרכב, וזאת על פי דו"ח השמאי רפי ונציה. התובע קיבל את הרכב לאחר ביצוע תיקונים לשביעות רצונו. כשבוע לאחר ביצוע התיקון התובע טען כי יש ברכב שריטה, ואכן נמצאה שריטה קלה שניתן לטפל בה באמצעות פוליש, והתובע התבקש להשאיר את הרכב לצורך התיקון, אלא שטען שזמנו אינו בידו. לתובע הועמדה הנחה של ממש לצורך ביצוע התיקון. ממועד ביצוע התיקון ועד מועד הגשת התביעה הרכב גמע כ- 133,000 קילומטר ויש לתת את המשקל הראוי לבלאי שנגרם לרכב. הנתבע לא קיבל את מכתבה של עורכת הדין. הנתבע הינו בעלים של מוסך מזה 42 שנה ומקפיד לבצע את מלאכתו במקצועיות רבה וללא תביעות.

בדיון הוכחות שנערך בפני ביום 15.5.2017 התייצבו התובע, הנתבע, והשמאי רפי וונציה כעד מטעם הנתבע.

התובע הציג במהלך הדיון תמונות באמצעות הטלפון הנייד שבהן ניתן לראות כי בחלק השמאלי של הרכב (לכיוון חזית הנסיעה) חלק מהצבע התקלף.

השמאי רפי ונציה הציג תמונות בצבע שאותן צילם עובר לתיקון שנערך בינואר 2015, ולאחריו, ומהן עולה שבוצעו ברכב תיקוני פחחות וצבע, ונראה שאלה בוצעו היטב.

עם זאת, יש ליתן את המשקל הראוי לתמונות שהציג התובע לגבי התקלפות הצבע בחלק השמאלי של הרכב, ומצאתי לנכון ליתן אמון בעדותו שלא נגרמה לרכב תאונת דרכים מאז התיקון האמור.

במהלך הדיון ראו הצדדים לנכון לבחון את הרכב גופו אשר חנה בסמוך לבית המשפט.

לאחר בחינת הרכב על ידי הצדדים הודיע הנתבע לפרוטוקול הדיון "בחנתי את הרכב, ראיתי קילופי צבע מוזרים, ואני מוכן לצבוע את הצד, למרות שקיבל ירידת ערך. אני מוכן לצבוע לו את הצד בשביל השם הטוב" (ע' 4, ש' 7-8).

התובע הביע אי הסכמה לצביעת הרכב על ידי הנתבע וטען שהאחרון סירב לבצע תיקונים ברכב לאחר שפנה אליו.

לאחר שבחנתי את כל שהובא בפניי, ובכלל זה את טענות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה.

סבורני שהתובע הוכיח את טענתו כי במהלך הזמן שעבר מאז התיקון חלק מהצבע בצדו השמאלי של הרכב התקלף, וזאת על פי התרשמותי מהתמונות שהוצגו בפניי, ובשים לב להתרשמותו של הנתבע עצמו לאחר שבחן את הרכב במועד הדיון.

גרסתו של התובע כי הרכב לא עבר תאונת דרכים מאז התיקון, וכי פנה לנתבע, או למי מטעמו, לצורך ביצוע התיקון ונדחה, הינה מהימנה עליי.

סבורני, בשים לב לנסיבות העניין, שהתובע ראוי לפיצוי לצורך תיקון הליקויים האמורים, אלא שעם זאת, יש מקום ליתן את המשקל הראוי להסכמתו של הנתבע לבצע את התיקון על חשבונו, ולסירובו של התובע להצעתו, ולכן מצאתי לנכון להעמיד את סכום הפיצוי שיש לפסוק לתובע, על פי עלות העבודה שהייתה נגרמת לנתבע ככל שהיה נדרש לביצוע התיקון.

השמאי רפי ונציה העריך את עלות התיקון על ידי הנתבע בסך של 3,500 ₪ לכל צד (ובענייננו, יש לתקן רק את הצד השמאלי של הרכב).

לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,500 ₪ לצורך ביצוע התיקון.

התובע ביקש לחייב את הנתבע בעלות הוצאת חוות דעת השמאי מטעמו בסך של 819 ₪. לטעמי, עלות הוצאת חוות הדעת הינה גבוהה מהמקובל וראיתי לנכון לחייב את הנתבע בעלות חלקית בסכום כולל של 650 ₪.

התובע ביקש לחייב את הנתבע בהוצאות משלוח מכתב התראה של עורכת הדין בסך של 400 ₪ ומע"מ, אלא שלא ראיתי לנכון להיעתר לכך. הנתבע הכחיש שהמכתב נמסר לו. לא מצאתי שצורפה לכתב התביעה ראיה באשר להמצאת המכתב לנתבע או למי מטעמו. לא הוצגו בפניי קבלה או חשבונית- מס לגבי פירעון התשלום הנטען לעורכת הדין.