ת"ק 699-08-13 שוהם נ' שפירא

עניין לנו בתביעה כספית שהגיש התובע לחיוב הנתבעת לשלם חלקה בהוצאות אולם תעשייה ברח' הבנאי 6 באזור התעשייה בחולון, והידוע גם כגוש 6784 חלקה 20/2. (להלן: "האולם") אביהם המנוח של הצדדים היה בעל מחצית מזכויות באולם, וזכויותיו הועברו לתובע ולנתבעת, בחלקים שווים.

הדיון בתיק זה, התקיים במאוחד לתביעה נוספת שהוגשה על ידי התובע בת"ק 813-08-13 בה תבע התובע מהנתבעת השתתפות בהוצאות דירה בת"א ודירה בראשון.

בתביעות בשני התיקים התקיימו מספר ישיבות הוכחות בהן נשמעו הצדדים ועדים וניהולו של תיק זה חרג בהרבה מהאופן בו מתנהל תיק בבית משפט לתביעות קטנות.

בדיון שהתקיים לפני ביום 05.03.15, הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד- 1984. אולם לאחר הדיון מיום 05.03.15, ובתם פרשת הראיות הודיע התובע כי הוא חוזר בו מהסכמתו וביקש פסק דין מנומק, וכך יעשה.

באשר לתביעה שבפניי. בין הצדדים, אח ואחות, נתגלע סכסוך משפטי שהחל בשנת 204 בהן נדונו תביעות שהגיש אביהם המנוח של הצדדים שבפניי, נגדם בבית המשפט לענייני משפחה. בעקבות הליכים אלה, התנהלו שורה הליכים של בין הצדדים, האחד כנגד משנהו בבית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (תמ"ש 41090-04 ו- תמ"ש 41092-04). ביום 1.11.12 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין בתביעות אלה. גם פסק הדין לא הפסיק את ההתכתשויות בין הצדדים.

גדר המחלוקת בתביעה שלפניי נוגע ליישום פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, בכל הקשור לשאלת חיוב הנתבעת בתשלום בגין הוצאות אחזקת האולם שהזכויות בהם הועברו מאביהם המנוח של הצדדים לצדדים בחלקים שווים. באשר לחיוב הנתבעת בעניין הוצאות הדירה מתבררת בתביעה נפרדת שהוגשה על ידי התובע בתיק 813-08-13.

הצדדים העלו טענות קשות האחד כלפי משנהו בנוגע לטיבם ואופן התנהלותם זה כלפי זה, בבית המשפט לעינייני משפחה וכן כלפי אביהם המנוח ואף הפנו לקביעות בית המשפט לענייני משפחה בפסק הדין שניתן על ידו ביום 1.1.12 ביחס להתנהגות מי מהצדדים. פסק הדין הוגש לתיק על ידי הצדדים לאחר הדיון האחרון. קראתי בעיון רב את קביעות בית המשפט למשפחה, ממצאיו ומסקנותיו בפסק הדין, ואין אלא להצר על סכסוך זה שבתוך המשפחה. עם זאת, המחלוקת שבפניי אינה מחייבת היזקקות לממצאי פסק הדין שניתן בבית המשפט לעינייני משפחה באשר להתנהגות מי מהצדדים וליחסם להחלטות בית המשפט, ואינני מוצאת לדון ולהכריע בעניין בתביעה שלפניי.

כאמור, התביעה שלפניי עניינה חיוב הנתבעת להשתתף בהוצאות האולם. הנתבעת, ואין על כך חולק, הינה בעלת 25% מהזכויות באולם. בכתב התביעה המתוקן פרט התובע חמישה (5) רכיבי הוצאות, לגביהן הוא מבקש כי התובעת תישא במחציתם. אדון בהוצאות הנתבעות כסדרן.

סעיף 8.1 לכתב התביעה – 50% מסך של 5,000 ₪ בגין ספינקלרים בשנת 2009 - התובע תובע מהנתבעת להשתתף במחצית מהוצאות אלה, כדי חלקה (25%) מהזכויות בנכס. הנתבעת מתנגדת לתשלום הוצאות אלה, בטענה כי אלה נוכו מדמי השכירות ששוכר האולם שילם, ומשההכנסות הופחתו בגינם, אין מקום לחייבה שוב בהוצאות. טענה זו אינני מוצאת לקבלץ אף שבספחי השקים לתשלום דמי השכירות שצורפו לכתב התביעה הפחית השוכר 500 ₪ בגין הספינקלרים. בישיבת יום 28.9.14 הציג התובע את הסכם השכירות, לפיו דמי השכירות עמדו אותה עת על סך של 5,200 ₪ לחודש, וכי קיבל את מחציתם בסך 2,800 ₪ לחודש, כך שדמי השכירות לא הופחתו.

בנוסף, התרשמתי מעדותו של מר שקד, בעלה של בת הדודה של הצדדים שלפניי, שטיפל בנכס בתקופה הרלבנטית, ואשר רשתו הנה בעלת 50% מהזכויות בנכס. מר שקד הבהיר בעדותו כי עלות עבודות הספינקלרים עמדה על 40,000 ₪, מתוכם שילם השוכר 30,000 ₪ והוא והתובע נשאו ברבע העלויות בחלקים שווים. עדות זו, אותה אני מקבלת תומכת בעדות התובע בעניין.