ת"ק 6988-03-12 כהן נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

בתאריך 5.3.12 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעת פיצויים בגין הוצאת לשון הרע.

התובע הינו סוכן ביטוח ובבסיס תביעתו עמד מסע פרסום שנוהל בשעתו על ידי הנתבעת, בו הוצג סוכן הביטוח "כבעל מקצוע פרהיסטורי שאבד עליו הכלח" ו"כאדם נהנתן, לא אמין, הפועל על יסוד טובתו האישית ...טיפוס שלילי שראוי לא להתקשר עמו" .

בתגובה לכתב התביעה שהוגש כנגדה בתיק זה כאמור, פנתה הנתבעת אל בית המשפט בבקשה לעיכוב ההליכים וטענה לקיומו של הליך אחר בבית המשפט המחוזי בתל אביב שבמסגרתו הועלו כנגדה טענות זהות (להלן: "התיק האחר") שמן הראוי להמתין עד להכרעה בהן.

הנתבע אשר התנגד בתחילה לבקשת הנתבעת, הסכים בסופו של דבר לעיכוב ההליכים בתיק זה עד להכרעה בתיק האחר. בהחלטתו מיום 13.9.12 הורה כב' השופט י. טורס לנתבעת לעדכן את בית המשפט כאן אודות התפתחות ההליך בתיק האחר ותוצאותיו.

במהלך השנים שחלפו מאז, התנהל אותו הליך אחר (בת"א 28223-03-12) בבית המשפט המחוזי בתל- אביב.

ביום 2.6.16 הודיע התובע על סיומו של ההליך הנ"ל בפסק דינו של כב' השופט א' בכר מיום 11.4.16, שאותו הוא צרף להודעתו. התובע הוסיף וציין כי הנתבעת "פנתה לערעור על פסק הדין של המחוזי" וכי הוא מבחינתו יכבד כל החלטה שתינתן בבית משפט זה בתביעתו.

במסגרת התביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בתיק האחר טענו התובעים (לשכת סוכני הביטוח בישראל ו- 8 סוכני ביטוח החברים בה) לעוולות שונות של לשון הרע, תיאור כוזב, רשלנות, תחרות בלתי הוגנת, הטעיה אסורה ושקר במפגיע. בעתירתם למתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת ומנהליה לפעול בדרך בה הם פעלו במסגרת הקמפיין הפרסומי שנוהל על ידם באותה עת, ולתשלום פיצויים, טענו התובעים לנזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו להם כתוצאה ממעשיהם של הנ"ל.

בפסק הדין שניתן על ידו קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי התנהלות הנתבעת ומנהליה במסגרת הקמפיין הפרסומי נשוא התביעה היתה פסולה, שכן היא ביקשה לרכוש לעצמה נתח שוק גדול יותר על דרך של פגיעה במתחריה – סוכני הביטוח. עוד נקבע כי התנהלות זו הקימה לתובעים עילת תביעה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין תחרות בלתי הוגנת. עם זאת, כך קבע בית המשפט – שיעור הנזק הממוני שהתובעים טענו כי נגרם להם לא הוכח ואילו הנזק הלא ממוני שנגרם להם בשל הפגיעה שהם חשו בשל התנהלות הנתבעת ומנהליה, לא הצדיק פסיקת פיצוי כספי. בסופו של דבר ומאחר שהתנהלות הנתבעת ומנהליה כלפי התובעים נמצאה על ידו פסולה כאמור, החליט בית המשפט המחוזי ליתן צווי מניעה האוסרים על הנ"ל להמשיך בקמפיין הפרסומי הנדון ו/או להפיק ו/או לפרסם פרסומות ו/או לצאת בקמפיין בו מוצגים סוכני הביטוח כנהנתנים, מיושנים ומאותגרים טכנולוגית.

במהלך הזמן שחלף מאז ניתן פסק דין זה ולאחר שהסתבר להם כי הנתבעת פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה סרטונים שונים שהופקו טרם מתן פסק הדין וסרטון נוסף (אשר כונה "שלמה המלך") בו נערך שינוי מסוים, פנו התובעים בתיק האחר אל בית המשפט המחוזי פעם נוספת, בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט.

בהחלטתו מיום 14.6.16 קבע בית המשפט המחוזי כי על הנתבעת לחדול מפרסום הסרטונים כולם.

הנתבעת ומנהליה ערערו על החלטה זו לבית המשפט העליון, ככל שהיא נגעה לסרטון הנוסף בלבד, וזה קבל את ערעורם וביטל את ההחלטה בכל הנוגע לאותו סרטון (ר' החלטת בית המשפט העליון, כב' השופט פוגלמן, מיום 4.8.16).

לנוכח כל האמור לעיל, לאור הסכמת הצדדים בשעתה להמתין לתוצאות ההליך בתיק האחר כאמור ובשל בקשת התובע מיום 2.6.16 למתן פסק דין בתיק זה, אני מחליטה לדחות תביעתו לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין הנזקים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מפרסומיה השונים בעת הרלבנטית. זאת על רקע קביעות בית המשפט המחוזי בעניין הנזקים הממוניים והלא-ממוניים כמפורט לעיל וצווי המניעה שהוצאו על ידו ואשר בהם יש כדי למנוע את המשך התנהלותה הפסולה של הנתבעת כלפי סוכני הביטוח כולם.