ת"ק 6975-03-14 קולינסקי ואח' נ' כפיף

1.התובעים הגישו תביעתם כנגד הנתבע בגין נזק שנגרם לרכב בבעלות התובע שהיה נהוג על ידי הנתבעת למועד אירוע התאונה.

2.עסקינן ברכב מסוג פולקסווגן שנת ייצור 2000, נפח מנוע 1,390 סמ"ק. תוקף רישיון הרכב שצורף לכתב התביעה הוא עד 26.1.2014, כלומר שהרכב עבר טסט כשנה קודם לאירוע נשוא התאונה בקירוב. (-התאונה אירעה ב1.1.2014- 11 חודשים לאחר מבחן הרישוי האחרון)

3.לגרסת התובעת 2, ביום 1.1.2014, בשעה 17:00, נסעה על כביש 5 מכיוון מערב למזרח. בזמן שהתקרבה לכיוון היציאה, הרכב כבה. בנסיבות אלה הותירה את הרכב בדרך . בבחינת רכב שהיה הכרח ..להשאירו עומד על פני הדרך "(-תקנה 70 לתקנות התעבורה)

אשר למיקום הרכב בעת אירוע התאונה:

במהלך הדיון בפניי הבהירה התובעת 2 את המיקום: "יש עלייה מכביש החוף לכביש 5 לכיוון מזרח, ועל כביש 5 יש התפצלות של הכביש ל-5 נתיבים: שניים יציאה לאיילון ועוד 3 נתיבים על כביש 5 לכיוון מזרח. באמצע יש אי-תנועה מצויר ולא מוגבה.

בכביש הזה אין שוליים. יש שוליים לעצירה אחרי כ-200 מ' אחרי ההתפצלות".

על אי התאונה שתיארה הותירה את הרכב נשוא התאונה.

לגרסת התובעת 2, בנסיבות בהן כבה הרכב, ומבלי שהיה "שול" בכיוון נסיעתה, ובהיותה אובדת עצות לאחר שכבה הרכב " באמצע הכביש" נעזרה בנהגים שחלפו בדרך, ועזרו לה לדחוף את הרכב ל"אי-התנועה" שתואר לעיל על מנת לא להפריע לתנועה הזורמת במקום.

כפי שאישרה בפניי, הרכב היה כבוי לחלוטין כך שלא היה ניתן להפעיל נורות אזהרה.

את משולש האזהרה לא היה לה היכן למקם לפני הרכב, נוכח התנועה הסואנת במקום ובלית בררה הניחהאותו בחלקו האחורי של גג הרכב "מאחר והרכב לא עמד על הכביש אלא על אי תנועה".- כל זאת בניגוד להוראת תקנה 70 א שתצוטט להלן.

לגרסת התובעת 2, על רקע העובדה שסברה שמא הרכב כבה בנסיבות בהן אזל הדלק, הלכה רגלית לתחנת הדלק הסמוכה.

כאשר שבה כעבור כשעה, נדהמה לגלות שרכבה הועף לנתיב השמאלי של הכביש, מרחק עשרות מטרים מהמקום שם השאירה אותו, כשהוא ניזוק באופן חמור בחלקו האחורי.