ת"ק 6945-02-16 פרידמן נ' חסן ואח'

מונחת לפני תביעה קטנה ע"ס 12,017 ש"ח.

בכתב התביעה נטען כי בתאריך 3.9.2015 נפגע רכב התובע כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנתבעים 1 ו- 3.

נתבע 3 והמבטחת שלו נתבעת 4 טענו להגנתם כי רכב נתבע 3 נסע בנתיב נסיעתו , לפתע הגיח רכב נתבע 1 מאחוריו ופגע בו בעוצמה והדפו על רכב התובעת.

נתבע 1 טען בכתב הגנתו כי פגע פגיעה קלה ברכבו של נתבע 3 שנסע לפניו . רכב נתבע 3 ובשל נסיבות שאינן ידועות לנתבע 1 המשיך בנסיעה ופגע ברכב של התובעת.

נתבעת 2 טענה להעדר כיסוי ביטוחי מאחר שבזמן התאונה היה נתבע 1 פסול מלנהוג מאחר שרישיונו הותלה על ידי משרד הרישוי בהתאם לשיטת הניקוד.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את המוצגים שהונחו על שולחני, באתי למסקנה כי עלי לקבל את התביעה נגד נתבע 1 ולדחותה נגד יתר הנתבעים.

השיקולים והנימוקים שהביאוני למסקנה זו יפורטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 15 ב' לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין)- תשל"ז 1976:

האחריות לתאונה:

אין מחלוקת כי תחילה פגע רכבו של נתבע 1 , ( להלן: "הנתבע"), ברכב של נתבע 3. הנתבע טען בכתב הגנתו כי פגע ברכב נתבע 3 לאחר שזה האחרון עצר באופן פתאומי ( סעיף 1 לכתב ההגנה). בעדותו טען כי "כנראה מהמכה ומההפתעה הנהג שלפני במקום ללחוץ על דוושת הברקס הוא לחץ על דוושת הגז ונכנס בעוד שני רכבים". הנתבע אינו טוען אפוא כי הוא "הצטרף" לתאונה קיימת, אלא מייחס לעצמו את הגרימה (העובדתית) של פגיעת רכב נתבע 3 ברכב התובעת . סבור אני כי אין נפקא מינה אם הפגיעה של רכב נתבע 3 ברכב התובעת נבעה מהדיפה או מכך שהוא נבהל מההפתעה של הפגיעה ברכבו מאחור ולחץ על הדוושה במקום על הבלמים . בשני המקרים קיים קשר סיבתי משפטי שכן אין לבוא בטרוניה לנהג שנבהל מהמכה שקיבל רכבו מאחור.