לוין נ' ישראכרט בע"מ

אדם רוכש, במתנה לבתו, צניחה חופשית מגובה של 12 אלף רגל. בגובה של 11 אלף רגל, כעבור שניות אחדות של ריחוף מול נוף עוצר-נשימה מנתק עצמו המדריך, ועמו המצנח היחיד, מן הבת ומתעופף לדרכו. האם סופק השירות שנרכש, ולוּ באורח חלקי?

תמצית-הענין

1.אלו הן, בשינויים המיוחלים אך בקירוב נמרץ, נסיבות-המקרה אשר לפנַי. התובע רכש במתנה לבתו – בעסקה, שחלקה מומן מפיקדון-השחרור של הבת מהצבא והחלק האחר בעסקת-תשלומים באמצעותו של כרטיס-האשראי של התובע – לימודים של עיצוב-פנים במכללה ושמה "קווים – המכון לעיצוב ואדריכלות בע'מ". תוכנית-הלימודים מנתה 60 שיעורים ובסופם מבחנים, שהעובֶרת אותם בהצלחה תזכה לתעודת-גמר בלימודי עיצוב-פנים. השיעור הראשון, העיד התובע, הוקדש להיכרות עם צוות-ההוראה. השיעור השני עסק בחומרים, שעל התלמידים להביא עמם לשיעורים הבאים. "בשיעור השלישי", הוא העיד, "הודיעו שבית-הספר התפרק" (פרוטוקול, בעמ' 6, ש' 6-5). אפילו הנחְתי כי התיאור הזה הוא מוגזם וכי בפועל כללו שלושת השיעורים, שהספיקה המכללה להעביר, גם תוכן-לימודי כלשהו, על מכונה ניצבת השאלה: כלום הפסקתו של השירות ואובדנם של השיעורים הנוספים עולים כדי אי-אספקתו של השירות שנרכש?

2.הנתבעת, ישראכרט בע"מ אשר מבקשת להוסיף ולחייב את כרטיס-האשראי של התובע, משיבה לשאלה זו בשלילה. על-יסוד עמדתה כי מקצת-השירות סופקה, היא גורסת כי אין להחיל על המקרה את הוראתו של סעיף 10(א) לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 – הוראה, המאפשרת שלא לחייב את הכרטיס בתשלומים עתידיים.

הוראותיו של חוק כרטיסי-חיוב

3.סעיף 10 לחוק כרטיסי-חיוב מורה כדלקמן:

המוקד, לעניננו, מצוי בצירוף "הנכס שנרכש בעסקה לא סופק". כל תכליתו של הסעיף הזה היא להתמודד עם מצב, שבו הנכס לא סופק ולא יסופק, אך תשלומים מכוחו של ההסדר שבכרטיס-החיוב מוסיפים להשתלם. כך נכתב בדברי-ההסבר של הצעת-החוק: