וינקלשטיין נ' גרוס ספקטור

1. לפני תביעה לתשלום דמי תיווך.

2. בכתב התביעה נטען, כי התובע, מתווך נכסים במקצועו, פרסם במהלך חודש יוני 2015 דירת גג להשכרה ברחוב רוממה בתל אביב. הנתבעת התקשרה עמו לקבלת פרטי הדירה וקבעה עמו מועד לראותה. למפגש הגיעה התובעת עם בעלה ובמעמד זה חתמה התובעת על טופס הזמנת שירותי תיווך מהתובע. במועד הצגת הדירה נכחה גם בעלת הדירה אותה הפגיש התובע עם הנתבעת והנתבעת הביעה את רצונה להתקדם בתהליך שכירת הדירה. בין הנתבעת לבין בעלת הדירה סוכם על העברת טיוטת הסכם שכירות. נטען, כי לאחר מספר ימים תאם התובע עם הנתבעת ביקור נוסף בדירה. עוד נטען כי בתאריך 13.6.15 או בסמוך לכך נחתם הסכם שכירות בין בעלת הדירה המדוברת לבין הנתבעת. כעבור מספר ימים הנתבע יצר קשר עם הנתבעת לקבלת עמלת התיווך המוסכמת אך הנתבעת סירבה וביקשה לשלם את התשלום לאחר כניסתה לדירה. לטענת התובע ניסיונותיו ליצור קשר עם הנתבעת, בין באמצעות משלוח מסרונים ובין באמצעות משלוח מכתב דרישה עלו בתוהו, ועד למועד הגשת התביעה לא שולם לו שכרו.

3.בכתב ההגנה מאשרת הנתבעת כי אכן ענתה למודעה שפרסם התובע להשכרת דירה ברחוב רוממה. הנתבעת מודה, כי התובע תאם פגישה בדירה עם בעלת הדירה, עמה באה הנתבעת בדברים בין היתר לפינוי חפצי בעלת הבית והדייר שגר בדירה עד אותו מועד. הנתבעת תיארה בכתב ההגנה את הקושי של משפחתה להתאים את עצמה למועד פינוי הדירה והקושי במעבר לדירה נוכח אי פינוי החפצים האמורים. לטענת הנתבעת, התובע הבטיח לה לטפל בכל העניינים הנוגעים לדירה, אף לאחר החתימה על הסכם השכירות ומשלא עמד התובע בהבטחתו זו ו"נעלם" לדבריה, דחתה את מועד תשלום שכרו.

4.בדיון לפני העיד התובע אשר חזר על האמור בכתב התביעה. התובע הדגיש כי הנתבעת לא יצרה עמו קשר ולא השיבה לפניותיו לתשלום שכרו. לדבריו, הנתבעת לא שיתפה אותו עם טענותיה אלא החליטה על דעת עצמה לא לשלם לו את שכרו ללא הסבר. התובע עתר לתשלום שכרו על פי הסכם התיווך בתוספת הוצאות משפט להן נדרש לצורך משלוח דרישות לנתבעת והגשת כתב התביעה.

5.הנתבעת בעדותה חזרה על האמור בכתב ההגנה ואישרה שחתמה על ההסכם עם התובע וכי נערך ביקור בדירה בו השתתפה גם בעלת הדירה. הנתבעת ציינה כי בתקופה שעד חתימת הסכם השכירות היה התובע שותף למהלך שכירת הדירה, יצר עמה קשר ושכנע אותה לשכור את הדירה ואף נתן לה להבין שהוא יסייע לה בטיפול בפינוי הדירה מול בעלת הבית. לטענתה, עם החתימה על הסכם השכירות, נעלם התובע, לא סייע כפי שהבטיח בטיפול מול בעלת הבית, דבר שיצר עוגמת נפש וקושי רב במעבר של הנתבעת ומשפחתה לדירה. הנתבעת ציינה כי הרגישה שהתובע הטעה אותה כאשר הציג את עצמו כמי שמונה על ידי בעלת הדירה לטפל בכל העניינים השוטפים של הדירה ולאחר מכן לא עמד בהבטחותיו וזנח אותה להתמודד מול בעלת הדירה לבד. הנתבעת ציינה כי יום לפני מועד הדיון, שילמה לתובע בהעברה בנקאית סך של 8,500 ₪.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי את הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה. סעיף 14 (א) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996 קובע כי "מתווך במקרקעין יהיה זכאי לדמי תיווך מאת לקוח אם התקיימו כל אלה:

1) הוא היה בעל רישיון בתוקף לפי חוק זה בעת שעסק בתיווך;

2) קיימת הזמנה בכתב לביצוע פעולת תיווך במקרקעין כאמור בסעיף 9 לחוק זה;

3) הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב.

אין חולק כי בענייננו מתקיימים כל שלושת התנאים. הסכם לתשלום דמי התיווך צורף לכתב התביעה ולפיו התחייבה הנתבעת בתשלום דמי תיווך בגובה שווי דמי שכירות לחודש בתוספת מע"מ. כן צוין בהסכם השכירות כי המחיר המבוקש כדמי שכירות לדירה אותה הראה התובע לנתבעת הינו 8,500 ₪.