גולדובסקי נ' פוני ואח'

לפני תביעה כספית לפיצוי התובע בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים מיום 12.9.2017.

לטענת התובע, בסביבות השעה 10:00 בבוקר החנה את רכבו בחניון סינמה סיטי בראשון-לציון. משחזר לרכבו לאחר כשעה וחצי הבחין התובע, לטענתו, כי רכבו שרוט בצדו הימני אחורי וכי רכב הנתבעת חונה צמוד אליו מחוץ לפסי החנייה ובאופן שצדו הימני של הרכב "גולש" לתוך חנייתו של התובע. על רכב הנתבעת נמצאו סימני פגיעה בצבע לבן התואמים את צבע רכב התובע וממילא את הפגיעה ברכבו. לטענת התובע הוא המתין במקום כ-40 דקות עד לחזרתה של הנתבעת, אז הפנה את תשומת ליבה לסימני הפגיעה ברכבים. הנתבעת לטענתו, הכחישה את הפגיעה ברכבו ומיהרה למחוק את את סימני הצבע הלבן מרכבה וסירבה להכיר באחריותה לנזק. מכאן תביעה זו.

התובע תמך את כתב תביעתו בחוות דעת שמאי מטעמו והציג לבית המשפט את תמונות הנזקים ממקום וזמן התאונה.

הנתבעת מצדה, הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. לטענתה, היא חנתה את רכבה במקום בשעה 11:00 ליד רכב התובע ואישרה כי חנתה מחוץ לפסי החניה המסומנים אולם, לשיטתה, לא פגעה ברכב התובע בזמן חניית הרכב. זאת ועוד, טענה הנתבעת כי אין כל אינדיקציה לכך שהפגיעה ברכבו של התובע נבעה כתוצאה מפגיעה של רכב וכהוכחה לכך הרי שרכבה שלה לא נפגע. לטענת הנתבע "האוטו שלו נפגע ואני לא הייתי שם. אני לא יודעת מה הוא עשה לאוטו. הוא יכל למרוח משהו.." (שורות 13-14 לפרוטוקול).

מטעם הנתבעת העיד גם בנה אשר לא נכח בזמן התאונה "...מדובר על שעה שלמה באזור הסינמה סיטי שיש תנועה רבה של מכוניות, אין ספק שנכנסו ויצאו באותו זמן מכוניות נוספות לאותה חניה... הפגיעה יכלה להיות במהלך אותה שעה..." (שורות 20-22 לפרוטוקול)

לאחר שקראתי את את כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בתמונות ממקום וזמן התאונה מצאתי כי התובע במסגרת מאזן ההסתברויות הרים את הנטל להוכיח כי רכב הנתבעת פגע ברכבו בעת כניסתה לחניה בסמוך אליו, וממילא אחראית הנתבעת 1 לקרות התאונה ונזקי רכב התובע.

עיינתי בתמונות הרכבים ממקום וזמן התאונה ונהיר מתמונות אלה כי רכב הנתבעות "נדחס" אל תוך החנייה הסמוכה לרכב התובע כאשר חלק מרכבה "גולש" וחונה בתוך מתחם חניית רכב התובע. רכב הנתבעות נכנס לחנייה עם החזית באופן שמתיישב עם תמונות הנזק ברכב התובע וממילא עם גרסת התובע, שורת ההיגיון והשכל הישר.

התמונה החד משמעית המתבקשת היא כי בעת כניסתה לחניה הצפופה בנסיעה קדימה פגע רכב הנתבעת בתובע וגרמה לנזקים כפי שמופיעים בתמונות, התמונות, כאמור, מדברות בעד עצמן בעניין זה, וקשה לספק גרסה אחרת לאופן להתרחשות האירוע מלבד גרסת התובע. מעיון בתמונות אינך יכול שלא להגיע למסקנה כי:

"What looks like a duck, swims like a duck and quacks like a duck, is therefore probably a duck.”

[אם זה נראה כמו ברוז, הולך כמו ברוז ומגעגע כמו ברוז הרי שמה זה אם לא ברוז?] (אמרה שיש המייחסים לקרדינל קושינג שהשמיע אותה ב- 1964 כלפי פידל קסטרו).

אני דוחה את טענת הנתבעת 1 כי רכבה לא נפגע. תמונות ממקום וזמן התאונה מעידות כי על רכב התובעת סימני מריחה לבנים בדלת ימנית אחורית וכן על מגן הגלגל האחורי ימני. סימנים אלה מתיישבים עם תזת התובע ולפיה בעת כניסתה לתוך החנייה שפשפה הנתבעת 1 עם רכבה את רכב התובע. גם הגבהים של מיקומי הפגיעות תואמים. עצם העובדה כי הנתבעת 1 יכולה הייתה ב"ניגוב" להסיר את אותו צבע לבן מרכבה ולמעשה מעבר לאותה מריחת צבע לא נגרמו לה נזקים לשיטתה שנדרשה לתקן אין בהם כי לשלול את הפגיעה ברכב התובע, פגיעה אשר גם בהתאם לחוות דעתו היא פגיעה קלה מאוד.

טענת הנתבעת 1 כי התובע אולי "מרח" משהו על הרכב היא טענה בעלמא ואינה מתיישבת עם תמונות הרכבים ממועד התאונה המדברות בעד עצמן. בהתאם לכך, אני מוצאת כי הנתבעת 1 אחראית לקרות התאונה.