גרוס נ' ממן ואח'

בפניי תביעה כספית נזיקית, על סך של 13,014 ₪. 

עניינה של התביעה אירוע תאונתי.

לפי כתב התביעה, ביום 14.6.15, נהג התובע ברכבו מסוג שברולט ברח' יפו בחיפה, בנתיב השמאלי, האט ואותת שמאלה, על מנת להיכנס למפרץ חנייה שבמקום. לפתע, פגע בו רכבו של הנתבע מאחור, בחלק האחורי שמאלי, בעוצמה רבה.

יצוין כבר עתה, כי הנתבעת 3, שהינה חברת הביטוח של הנתבעים 1 ו-2, לא התייצבה לדיון. הנתבעים 1 ו-2 הגישו כתב הגנה באמצעות הנתבע 2, שהינו עורך דין. מהבירור שערך בית המשפט עולה כי הנתבע 1 הינו הבעלים הרשום של הרכב בו נהג בנו, הנתבע 2, במועד האירוע.

הנתבע 2 מאשר את קרות התאונה, אך טוען כי אופן התרחשותה שונה בתכלית השוני, מהאופן המתואר על ידי התובע. לגרסתו, התאונה אירעה, עת נסע הנתבע בנתיב השמאלי, ולימינו, נסע רכב התובע. כאשר הבחין התובע במפרץ חנייה בנוי בצד שמאל של הכביש, ביצע סטייה חדה, מנתיב ימין, אל תוך נתיב שמאל בו נסע הנתבע, ו"באופן זה פגע ברכב הנתבע" (סעיף 3 לכתב ההגנה).

עוד מוסיף הנתבע 2 וטוען, כי מיד לאחר קרות התאונה, הביע בפניו התובע את התנצלותו על קרות התאונה, ולכן לא ברור לנתבע "כיצד מוסיף הנתבע (צ.ל – התובע) חטא על פשע ומגיש תביעתו זו" (סעיף 4 לכתב ההגנה).

כמו כן, מכחיש הנתבע 2 את נזקיו של התובע, אומדנם ודרך חישובם. לטענתו, נגרמו גם לו נזקים כבדים, המסתכמים בסך של 15,501 ₪, וטרם נתקבל כל תשלום מחברת הביטוח שלו, ולכן לא התגבשו נזקיו, והוא ביקש לשמור על זכותו להגיש תביעה שכנגד על נזקיו.

לאחר שעיינתי במכלול הראיות שבפניי, קראתי את כתבי הטענות, שמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בתמונות מזירת התאונה, ובכל מכלול החומר שבפניי, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל. תחילה אפנה ואדון בשאלת האחריות לקרות התאונה ולאחר מכן אדון בשאלת הנזקים שנגרמו עקב התאונה.

אשר לאחריות הנתבע לקרות האירוע התאונתי.

הצדדים כאמור חלוקים על אופן התרחשות התאונה. כל אחד מהם סיפק גרסה שונה לחלוטין, מרעהו. בעוד התובע טוען כי נסע בנתיב השמאלי מבין שלושת הנתיבים (כולל נת"צ) שבמקום, לפני רכב התובע, טוען הנתבע 2 כי התובע נסע לצדו, דהיינו בנתיב הימני, ומשם, "חתך" שמאלה, על מנת להיכנס למפרץ חנייה שבמקום.

לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים שבפניי, נראית לי עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע 2.

התובע מסר לבית המשפט, כי הוא נסע ברחוב יפו, בנתיב השמאלי, אותת שמאלה על מנת להיכנס למפרצון חנייה, והיה במרחק כעשרה מטרים מאותה חנייה, כאשר לפתע, חש במכה מאחורה. הוא עצר, יצא מהרכב, והבחין ברכב הנתבע 2, אשר פגע ברכבו בחלק האחורי שמאלי.

עוד הוסיף, כי כאשר ביצע את הפנייה לתוך מפרצון החנייה, הוא הבחין ברכב הנתבע 2 מאחוריו, אך זה הוא היה רחוק מאחור. במהלך אותם 10-20 מטרים בהם התכוון להשתלב במפרצון החנייה, התקרב אליו רכב הנתבע 2 ופגע בו. כאשר יצא מהרכב, פנה אל הנתבע 2, ושאל אותו "מה קרה לך?" והנתבע 2 התנפל עליו. כן ציין, כי ככל הנראה הנתבע 2 מיהר לבית המשפט שכן הוא שמע שיחת טלפון שהאחרון ניהל, בה הוא נשאל היכן הוא, והוא מסר, כי הוא מעורב בתאונה והוא יתעכב בהגעה לבית המשפט.

מנגד, שלל הנתבע 2 את גרסתו של התובע, וחזר והסביר ותיאר את זירת התאונה, את מספר הנתיבים במקום, והדגיש בפני בית המשפט, כי אופן קרות התאונה לא אפשרי בדרך שמתאר אותה התובע, נוכח מקומות הפגיעה בשני הרכבים. לשיטתו, אם אכן התובע נסע לפניו, הפגיעה הייתה צריכה להתמקד במרכז הרכב של הנתבע מאחור, ולא בצד ימין. העובדה שהפגיעה היא בצד שמאל של רכב התובע, ובצד ימין של רכב הנתבע 2, מלמדת, כי התובע "חתך" אותו.

לשאלת בית המשפט מדוע הגרסה המפורטת לקרות התאונה שמעלה הנתבע 2, עלתה רק בכתב ההגנה, וכעת בבית המשפט, השיב הנתבע 2 כי גרסה זו עלתה בטופס הדיווח לחברת הביטוח, והפנה לתרשים שערך הנתבע 2.

כפי שכבר צוין, עדותו של התובע הותירה רושם מהימן, ונמצא לאמץ אותה כאמינה ומהימנה, וכמשקפת נכונה את קרות התאונה. כן יצוין, כי נמצא לגרסה זו עיגון ראייתי חיצוני בתמונת הנזקים, כפי שיפורט להלן. מאידך, התקשה ביהמ"ש לקבל את גרסתו של הנתבע 2, לאופן קרות התאונה.

התמונות שצולמו מזירת התאונה, והוגשו כראיה במשפט, מדברות בעד עצמן. בתמונות נראית זירת התאונה, נתיבי הנסיעה, מנח הרכבים לאחר קרות התאונה, ותמונת הנזקים.