גראומן נ' ביטוח ישיר ואח'

1.מונחת בפניי תביעה כספית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת כתוצאה מהתנגשות בין רכבה לבין רכב הנתבע 2.

2.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 19.6.2016, נסעה התובעת ברחוב הדקלים בפרדס חנה בכביש דו סטרי. רכב הנתבע אשר היה במצב חניה בצד הכביש החל בנסיעה לנתיב נסיעתה של התובעת אשר המשיכה בקו ישר ושני הרכבים התנגשו. לטענתה, לא היה בידה למזער את הנזק משלא יכולה הייתה לסטות שמאלה לנתיב הנגדי, שכן הייתה פוגעת באופן חזיתי ברכב שהגיע ממול. רכבה נפגע בחלקו האחורי ימני ובדלת אחורית. על פי התמונות שהוצגו לפניי, ניכרים סימני שפשוף בדלת האחורית ובכנף האחורית של רכב התובעת.

3.הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה. הנתבע ביקש להחנות את רכבו בחניה משמאל הדרך עת היה בימין הדרך, האט את רכבו עד כדי עצירה בכדי להמתין שהתנועה בכיוון הנגדי תחלוף, אותת שמאלה, וכשהתנועה בכיוון הנגדי נעצרה, החל בתנועה. לפתע, הגיחה התובעת ברכבה מאחוריו ותוך כדי ניסיון עקיפה כושל של רכב הנתבע, פגעה עם רכבה בדופן שמאלית קדמית של רכב הנתבע. על פי התמונות שהוצגו לפניי, נראים סימני שפשוף בפגוש שמאלי קדמי בצבע שחור (צבע מכוניתה של התובעת).

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צורפותיהם ושמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

הנתבע ביקש לפנות שמאלה עת רכבו היה בצדו הימני של הנתיב הימני מבין שני נתיבים בכביש דו סטרי. אין חולק כי ביקש לפנות שמאלה – בין אם מיציאה מחניה כגרסת התובעת ובין אם על מנת להחנות בצד שמאל הדרך – כגרסתו.

כן אין חולק כי זכות הקדימה היא של הנתבעת עת היא נוסעת בקו ישר בכביש הראשי ביישוב ואילו הנתבע הוא אשר מבקש לבצע פנייה שמאל על מנת להשתלב בדרך למטרותיו שלו. עליו ליתן זכות קדימה לתובעת אם הוא יוצא מחניה ועליו ליתן זכות קדימה לתובעת אם הוא מבקש לפנות שמאלה על מנת לבצע חניה. תקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה את המונח "מתן זכות קדימה " ב:

"אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם או שלנות את מהירות נסיעתם". זכות הקדימה נמשכת מעברת לתחילת נסיעה בקו הצומת ועד היציאה ממנו" (ראו והשוו: ת"ק 20065-02-10 לביא נ' זי שלמה (12.10.2010).

תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".

6.עם זאת, התרשמתי כי יש לייחס אשם תורם כלשהו לנהגת התובעת אשר הייתה אמור להאט לקראת ולא לנסוע באותה מהירות, גם אם מותרת לה, בכביש הראשי.